Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. [Seite]

*<*!*ז75 י י. 7 ימי /* אוצר ספורים סאת אלעזר שולטאן (הוצאת ש. ב. שווארצבערג) ווארשא תרנ״ד. מעין בקרת. א. סופרינו, בכלל, כותבים מעט מאד; כותבים רק כתיבה ארעית ואגב אורחא. אפילו סופרינו מרבי הכתיבה, במה הם נחשבים לעיסת סופרי אומות העולם כבלוק, דרז׳ זנד וכיאקאיי וכדומה להם. ואולי צריכים אנחנו להודות לההשנחה העליונה על שסופרינו העברים לא יציפו עלינו מבול של דיו, כי על ידי זה הגנו נצלים מלהג רב וטשטף הבלים. אולם סופרנו החביב א. שולטאן היא פרט היוצא מכלל זה, כי הוא השפיע לספרותנו, בשנים האחרונות, במדד. מרובה; ולא במקצוע אחד הוא שקוע, כי עבודתו סוריה וענפה בכל מקצעות ספרותנו. לא באנו הפעם לשפוט על כל פעלי המחבר, כי רק על ספוריו המונחים לפנינו אנו דנים. בעצמו של דבר לא .ספורים, בהוראתם ומשמעתם המצויה בשפות אחרות מונחים לפנינו, כי אם קטועים, פרקי־עלילות, רשומות ומעין ציורים מין כזה שאין בשפתנו שם מיוחד ההולם אותו. וכמו שבספריו ומאמריו התולריים והמחקריים בוחר לו החכם א. שולטאן חלקה לא מעובדה, מקצוע לא מרקצע וענין שלא דשו בו רבים, כן גם בציוריו הוא בוחר לו נפשות וטפוסים שלא נתמעכו מרוב הטפול בהם. , בספורו הראשון .עמנואל• מתאר לנו המספר את אחד בעלי הכשרונות האמללים בישראל. ,עמנואל* הוא משורר יליד רוסיא המתגורר באחת ערי אשכנז .הנודעות לשם• והוא שולח את שיריו אל בתי מערכות כתבי העתים ומחכה בכליון עינים לקראת הדפסתם. אולם העורכים לא הבינו ליקר תפארת שיריו ולא הדפיסום. עמנואל יצחק וילעג להם בלבבו, כי הוא בעצמו יודע ערך שיריו הנעלה והוא עמל ויגע, כי גם אחרים ידעו ויכירו חין ערכם הרם, ועל כן יבטח .בי היום או מחר תפקחנה עיניהם, ואז יבינו וידעו את אשר אתם־, האמונה והבטחון של עמנואל בכחות נפשו, אינם של איש המרגיש ומכיר בקרבו כח אדיר ונשגב, אשר בסתר נפשו הוא יודע, כי נעלה הוא על בני האדם, אשר הוא חי בחברתם, ואשר על כן ישא ויסבול בדומיה לעג שאננים ובוז גאיוגים; מאמונתו של עמנואל, אשר הוא מאמין בבת *שירתו, יתרונו וכשרונו, נודף ריח בית־־החולים. מי שיש בו נשמה יתרה ושאר רוח והוא בוטח ביתרונו, אז יובילנו בטחונו זה למטרתו ותכליתו; לא כן בטחונו של אנשים'כעמנואל, אשר המה בוטחים בנפשם. — בטחון כזה תאטים אזני האדם, לבל ישמע לקול דובר אמת 'ומשפט ומעצים עיניו לבל יראה נכוחות.