Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 133

133 ממזרח ומטערב — אנכי הזהרתיו, כי לא יגע בי לרעה! כי כל הנוגע בי ובספרי ומבטל את ערכנו איננו מוציא את שנתו, כל סבקרי אשר שסו עינם לרעה בספרי היחה אחריתם עדי אובד. זה^ מת ברעב, הה במיתה משונה אחרת ולא אחד סהם ראה בטובה, כן יאבדו! גם עליו היה לדעת כי לא ינקה על עשותו הרעה ויכתוב מרורות עלי ועל ספרי. הוא בחטאו מת. היש מוח, היש לב ליצור זה? אמנם הסופר האמלל מת בחטאו! אך לא מאשר חטא לשמאי, כי אם לנפשו ולנפש חבריו הסופרים חטא. הוא חטא לנפשו, כי מכר את פרי עטו, חלבו ודמו לראש המטיפים בעד קליפת השום או בעד חלקה אחת. הוא חטא לנפשו על שעשה את עצמו לפני הסופרים העברים העשירים כמדרס לאסקופה וימעיט את דמותו וישפיל את ערכו. הוא היה כל ימיו חצוצרה ,לראש המטיפים* ויתקע ויריע בראש הומיות את נפלאותיו וגבורותיו ואחרי שמצץ ראש המטיפים מלבו ומוחו את כל לשדם, את כל אשר יכול ואת כל אשר היה שם למצוץ, השליכהו ככלי אין חפץ. חכמת המסכן בזויה כשהיא קגין המסכן, אבל כיון שרכש אותה העשיר בעד נזיד קליפת עדשים אז תפארת היא לו. יש גם מין יתושים — יספר דרוין — החולבים ומוצצים בכשרון נעלה לשד יתושים חלשים מהם. יש בנו ,חכמים נודעים* והמה בריות נפלאות במלאכת המציצה והחליבה, עד כי גם היתושים של דרוי יכלו ללמוד מהם הרבה באומנות זו. האמלל חטא לנפש חבריו הסופרים, כי בהיותו פרפור לתאות הכבוד והנקמה של ,גרולינו* הרגילם להביט על הסופרים העברים כעל דבר הנקנה בכסף נבזה, כעל חפצים ומטלטלים שמשתמשים בהם לעת הצרך, וכשאין צרך בהם ירמסום ברגלים. י״ב חטוז. היום התוכחתי זמן רב עם הפרופיסור שלמן הנודע בספרות ישראל הוא קצר־קומה, עגול בריא ושמן. מגולח-זקן, ומנולח־שפם. מריח טבק. פניו כסו חלב. כשהוא מדבר יטעים וידגיש את כל מלה וטלה, כאילו ידבר מעל הבטה לפני קהל גדול, ובכל מאמר מאמרותיו הוא בורא עולם חדש. אנכי דברתי אתו ע*ד נחיצות ירחון עברי. — כן, כן, הסכים שלמן, — כלי מבטא ספרותי דרוש ונחוץ לנו כיום, למען נוכל לדון ולעסוק בו בשאלות הזמן העומדות על הפרק. — יאבה נא, אדוני הפרופיסור, — אמרתי לו לבאר לי איזו שאלות הוא קורא בשם שאלות הזמן? — כן, שאלות רבות עומדות על הפרק ודורשות ותובעות ממנו לתת להן פתרונים. למשל, כלנו מברכים ברכת המיון ואומרים: .ואכלת ושבעת וברכת♦, והנה מצאתי בסדורים עתיקים גופחא שהיא שונה לנמרה מניסחאתנו, ושאלה זו איזו נוסחא נכונה יותר מנקרת זה כמה במוחי. ולברר שאלות כאלה שהזמן גרסא נחוץ לנו ירחון עברי, שנוכל לחות בו דעתנו בכל עת ובכל זמן. ולי פתרונים רבים לשאלות־הזמן, אשר עליהם ישתוממו ויתפלאו כל מביני דבר.