Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 132

מספר הזכרונות 132 המטיפים, ויכתוב תולדותיו ויספר צדקותיו ונפלאותיו בעודו בחיים ויגד במ״ע כח דרשותיו ופעולותיו והיה מעתיק לסענו כתבים שונים, ועבודתו זו ועוד עבודות אחרות שהיה המנוח עובד יום יום בעד .ראש המטיפים" לא הצילוהו מחרפת רעב. בי אדוני, העירני הסבל ממחשבותי הנוגות, אל תשיב נא את פני ריקם וקח מידי אח הפרוטות האחדות, כי על כן עברתי על פניך ואכי בך כי תדע מחסור ועוני. — חלילה יש לי כל... — אל תזלזל יכה, עול ימים, בפרוטותי שאני רוצה להלות לך, כי' יש אשר גם פרוטה אחת מטבעה גדולה היא. — אל תפצר בי, זקן נכבד, כי לשוא עמלך. — הגאוה, הגאוה, היא המוציאה את האדם מן העולם. נם האמלל, אשר מת אתמול ברעב בראש חוצות, היה דל גאה. די חמוז," בדיחותא שמעתי: שר אלף רומיני אחד חש בראשו ויבא לוויען לדרוש ברופאים מומחים לדבר זה. אחך_הרוםאים המומחים בדק אותו בשבע בדיקות, ימצא כי סוחו צריך רחיצה והדחה במים קרים, ואחרי כן תקון ורפוי, וא עושין דבר זה, עד שמוציאים מתחלה את מוח החולה מתוך גלגלתו. שר האלף נאות לעצת הרו6א, אשר הוציא את מוחו מתוך נרתיקו ויקחהו, את המוח, לביתו לרפאו ולתקנו ע״ם שטתו וחכמתו. בין כה נודע לשר האלף, כי הורם בחסד המלך, למדרגת שר־ראשון במלכות וימהר לעשות דרכו לבוקרסט, ומרוב שמחה וגיל שכח המוצלח הזה, כי השאיר בידי הרופא בוויען דבר מה השייך לו ולגלגלתו. כעבור ימים אחדים הביא הרופא את המוח המרוחץ והמתוקן היטב לבית מלונו של שר-האלף — אך. אהה, הוגד לו כי החולה נסע מזה לבוקרסט. הרופא האשכנזי נבהל לשמוע, כי שר־האלף האומלל נסע לביתו בלי מוח, וימהר גם הוא לנסוע לבוקרסט להשיב להחולה את שכחתו. הרופא בא לבוקרסט וימצא את שר האלף בביתו. — אדוני, שר־האלף, היה אץ לדרכו ובהחפזו שכח בבית• את מוחו. עתה הבאתיו לך, והנה המוח לפניך מתוקן ומרוחץ כראוי, — יהי לך אשר לך, ענה שר האלף בגאון, עתה אין לי עוד כל צרך במוחי, כי נעשיתי שר השרים. גם הסופרים והחכמים העברים ביון שנעשו משורסמים וידועים ויעלו לגדולה וגם השקל מצוי בכיסם, שוב אין להם כל צרך במוח ולב, כי הטה נחשבים בעיניהם לאברים מיותרים ולסרח העודף המעכבים אח שלום האדם ואשרו. היום ישב שמאי על הקתדרא ויקרא את שעורו בתלמוד. פתאם הפסיק ממשנתו ויפן לתלמידיו ויאמר ן השמעתם כי הסופר נ. נפל אתמול כפגר טובם בי־אש חוצות. נפשו נפחה ברעב. אנכי ידעתי מראש אח מופו, אנכי הגדתי לו. , — אם ידעת, רבי, מראש את סופו של הסופר מדוע לא קדמת את הרעה בעוד מועד?