Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 131

131 ממזרח וממערב — אנכי לא אכלתי זה שני יסים, ופה זה תתפלא בי יש לי תיאבון. הדברים האלה התצלמו ספי /ל ברחי, וכאשר שפעתי באזני פה שהוצאתי ספי נבהלתי.ונרעדתי. — לו יכולתי, הניע שפאי ראשו, — לפנוע אכל פפי שני ימים רצופים, אז פאושר הייתי בפוך, אז נם אנכי הייתי שרגיש תאוה־האכילה. תיאבון, תיאבון לאו פלתא זוטרתא הוא. אולם רעיתי פתמזי תבוא אלי בבל שעה ורגע ופפצרת בי, כאשר יפצרו בילד קטן: טעום פעט פרק, אכול חתיכת בשר או דנים, שתה פעט יין או שבר וכדופה — ואני אינני יכול להסתרב הרבה והנני אוכל על ברחי, על אפי והפתי. עוד הפעם אופר לך, חביבי, בי פקנא אני ברעבונך. התיאבון הוא דבר גדול... — לטי שיש לו פת בסלו. — הנך בטלן ולא תדע פאופה, אפר שפאי אלי בשפת חלקות, — שפע נא ואספר לך את אשר קרה אותי בהיותי ילד, והספור ראוי להשפע. ויהי בשנת... אנכי לא שסעתי פה שספר לי שפאי בקרת־רוח, כי הייתי קרוב להתעלפות ואקום ואצא פעל פניו בברבים כושלות. שיחות חולין של תלפידי חכפים צריכים לסוד, אבל עוד יותר סבלנות וארך אפים. ג׳תסוז.., היום עטרתי זפן רב אצל בית הפבשלות לעניי עם ויגש אלי אחד הסבלים העברים, איש זקן ושחוח ויאנח. י אל פה אתה נאנח, זקן נכבד? — הנני רואה ופתבונן אליך זה שעה שלפה — אפר הזקן בלחישה לבל ישפעו העוברים ושבים את דבריו, — כי אתה עופר על פני בית הפבשלות, ואפרתי בלבבי אין זאת כי רעב אתה, ואין בידך אגורות אחדות לשלם נם בעד ארוחה אחת. עשה עטדי חסד וקח פירי י1עט ,טעות קטנות". חי נפשי, כי אין בידי יותר. לו היה לאל ידי, כי אז אחרת עשיתי, אבל פרנסתי הולכת וטחטעטת, כי כחותי הולכים ואפסים. — אל תדאג לי, זקן נכבד. כי אכלתי ושבעתי. .. — הגאוה טוציאה את האדם פן העולם. אתטול נפל ברחוב לפדן גדול ובנפלו לא הוסיף קום, כי נוע ויטת ברעב בראש הוטיות. הפנוח היה .טחבר ופלופד, ידען גדול וקורא והוגה תסיר בספרים. פעטים רבות נשאתי ספריו וגליונותיו פדירה לדירה, טטרתף אחד לפרתף אחר, טלבד ספרים וגליונות נייר לא היה להטנוח אף שרוך נעל, אף סטרטוט אחד. הוא היה, זכרו לברכה, איש טוב וטטיב גם בעניו. בצמא הייתי שותה את דבריו הטחובפים, כי הוא לא התביש לשוחח אתי זטן רב בראש• חוצות, אף כי פי ופה אנכי ועתה נוע ברעב בטבור העיר לעיני אלפי עוברים ושבים טבני עפנו, ואין איש טהם שם על לב. "חלול שם הוא לפני הגויס״ו דבריו ירדו חדרי בטני, כי אנכי ידעתי את האיש אשר פת אתפול נרעב. הוא היה סופר בשפת עבר ובשפה האשכנז וישרת את פני ראש