Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 128

128 מספר הזכרונות אחדים משיריו, וגם אותם קרא לפני ויטעים-וידגיש כל סלה ובל חרוז בהתלהבות גדולה, עד בי נטפי זעה גפים ירדו שסרום מצחו. אגבי ישבתי דומם. חסתי על הזקן אשר סצא!נג וקורת רוח בשיריו שכתב לפני יובל שגים, להגיד לו שה שחשבתי ברגע זה. שסאי הקפדן, היבש כעץ וקשה בחלשיש צור נראה בעיגי באותו רגע בצורה חדשה, והצורה היתה יותר קרובה לצורת אדם רגש ובלבב. שי יודע שה היה ששאי - בנעוריו? — שאלתי את נפשי, — אולי היה גם הוא איש-הרוח, נדיב-לב ורהב הנפש, אך החיים והמסבות הובישוהו, גששוהו ויסיעו יתרו בו. — מדוע תחריש? הגם שירי אלה לא מצאו חן בעיניך? שמאי שהוא מפורסם בישראל, וכל דמבקרים והחוקרים מקטירים לו לבינה דקה, עד שהשחירו פניו בעתר ענן הקטרת — שמאי זה עמד לפני תלמידו, ויתחנן ויד,רפס, למען אתן לו הסכמתי כי משורר הוא. אנכי הקשחתי לבי ואענהו, כי תקופת השירים כשיריו בבר חלפה ועברה, והודות לאל בי חלפה. — קרא נא שירי זה, _ אדי שמאי חציו מתחנן וחציו מתרגז, שכתבתי על מצבת השולחני הגורע נ.. חפצתי לקחת שירו זה מידו ולשים עיני עליו, אך שמאי לא יבול התאפק, שבלי קרוא את שירו זה בעצמו, למען יטעים בו בל יפיו. בהתימו לקרוא ,שירו* זה פגה אלי ויאמר: ומה תאמר עתה, היש מלה בלשונך? הכתב יל*ג מעולם שיר נעלה ונשגב כזה? — אמנם יל״ג לא כתב מעולם שירים כאלה! — אגי רואה, בי גם שירי זה לא מצא חן בעיניך. אבל, כפי הנראה יש אנשים היודעים פרק בשיר יותר ממך, והא ראיה בי בני השולחני שלמו לי בעד שירי זה מאה והמשיס זהובים בשזומגים. אין בל ספק בעיני, כי יליג לא קבל שעולם סך גדול בזה בעד •שיר קטן — אות הוא בי יש אז; מלים תבחן, אשר תשים פדות בין שיר לשיר. — אם על פי מבמת הכפף אשר אתה שקבי" מידי שולחנים בעד שיריך תשפוט על טיבם וערכם הספרותי אז הנך, רבי, באמת ראש למשוררינו. עניתי אותו גם אני חציי לועג וחציי זועף. זה הוא אלילי אשר השתחויתי לו מוחוק! ייב סיון... זה חדשים אחדים הנני הולך לשמוע את שעורי הםר.ופיםוך נ. אשר הוא קורא בבית מדרש המדעים ע*ד הספריות החדשות. בל דבריו ומשפטיו, אשר הוא חורץ על הסופרים והספרים נאמרים במתינות ובשקול דעת שיושבת. בבוא נ. לדבר על אחד הסופרים יראת לנו את עצשותו של הסופר המיוחדת, המאור שבבשרונותיו, שעלותיו וחסרונותיו, יתרונותיו ורפיונותיו. הוא מוצא בבל סופר את סבל הירושה הספרותית שנחל מאחרים, ואת אשר יצר רוחו הוא. נ. מביאנו בחשאי לפני ולפנים בבית מלאכת יצירתו של. השחבר. לראות את רעיונו הראשי כשהוא במצב העובר, ואחר כן את התפתחותו והתרקשותו עדי יהיה רעיון זה לנוף שלם וננסר, חי וקים. ואנחנו, תלמידיו, השומעים