Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 127

127 ממזרח וממערב אבל הרבה למדתי מספריו וחיב אני בכבודו,) וכמדומה לי שגם רבי השתמש במסריו וישת מבארו. גראטץ הוא עם הארץ, בור דאוריתא, ולא פעם אחת גנב מססךי ישם בכליו. אל אלהים, חשבתי בלבבי, מארתך וקללתך רובצת על ראשי חכמינו, כי כל אחד מהם מאשים את חברו בגנבת דברים ורעיונות. דעה חדשה כי תראה בספרותנו יקומו, החכמים וינצו, זה אומר כלה שלי וזה אומר כלה שלי. אנכי התאמצתי להסיר את הרסת הגנבה ועם הארצות מעל גראטץ, אך שמאי עמד על דעתו כי נראטץ הוא ננב ובור גמור. מתוך וכוחנו זה בא הדבר לידי להזכיר בשם רש*ל ראסוסורט וסמכתי עליו באחר מהוכחותי. מיאסוסורט אין מביאים לי ראיה. הוא היה יהודי פולני וכל סברותיו והשערותיו עקומות וסבוכות או תלויות באויר ואין להן נקודת משענה. אתם הסולנים והרוסים חושבים כי ראפיסורט היה אדם גדול, אבל טעות גדולה בידכם, כי נם בשנות נעורי לא הגיע לקרסולי. נם זאת אגיד לך, בלחישה, כי ראסוסורט לא ירע לכתוב עברית כהלכה. ואין כל סלא בזה, כי מאין ידעו הסולנים והרוסים לכתוב עברית כראוי. —ויליג? — הגם הוא לא ידע לכתוב עברית? —שאלתיו בתמימות— כאילו באתי לקבל הסכמתו על..הסופר האומלל• הזה. — אתם הרוסים עשיתם את יל*נ למשורר ב״חסד אלהימי, אך באמת לא מצאתי בין כל שיריו אף שיר אחד שראוי לשם זה, ונם שפתו העברית נלעגה ונשחתה. — .ומי הוא זה בספרותנו משורר יותר גדול טיליג* ופי בין זקני הדור יודע לכתוב עברית יותר טוב מטנו? — אנכי! שמאי קם ממושבו ויתיצב בנבה-קוטתו, כאילו יל*ג עומד נכחו והוא מתמודד אתו. — ואני לא ידעתי כי רבי גם משורר הוא! — אם לא ידעת אראך ותדע! — אין לדי; אלא מה שעיניו רואות. י — בתיה, ררא שמאי לאשתו הזקנה שישבה בסנת החדר ותטוה פוזמקאות, — בתיה, לכי והביאי לי צרור כתבי המסומן באות ש.. אשתו הביאה לו חבילת כתבים יו וקים וכלים ושמאי הוציא מתוכם שיר ישן נושן שכתב עוד בימי בחרותו. — קרא את השיר הזה, אמר לי שמאי, ותראה ותוכח כי כבושם הזה לא בא בכל שירי יליג. רק זה הוא שיר, רק זאת שסת עבר, רק זה סגנון! — הורה שמאי באצבעו על ספת הנייר המקומטה שהחזיק בידו. בנעל נסש שמעתי את קבוץ המלים ולקום המליצות חסרות הטעם, אשר קרא שמאי באזני. שמאי ראה כי שירו זה לא עשה עלי כל רושם, לכן מהר להוציא מארון הספרים את חוברות .כוכבי יצחק• שבהן נדססו