Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 126

מספר הזברונות 126 ׳ — האם בעד סך קטן כזה נחםתי אותך יאת אשתך שעה שלפה? גער שמאי בנזיפה על החניני. — רבי סלח לי.'.. אנכי לא ידעתי סחיר האזכרה והתנחופים... חשבתי כי די... לא עשיר אנכי, גסנם ד,חנוני בלשונו, ואשתו סשכה בכנף בגדו ותלחוש דבר־מה באזניו. ־י — לי, צעק שמאי וחוטמו התארך, — משלמים בעד הזכרת נשסות כסף רב. לא שסש אנכי, וטרחתי שוה דבר מה ואינה נקנית בזול. החנוני הניע ראשו ויוציא, בלי חטדה, עוד הפעם את תיק השטרות מכיסו וימשמש בו ויוציא עוד שטר אחד ויתנהו על ידי שמאי מבלי אומר ודברים. שמאי הסתכל היטב בשטר זה ויחליקהו ויטסנהו בכיסי. כאשר יצאו החנוני ואשתו מבית-הטדרש היה שמאי שמח ועלז על נצחונו שנצח את החנוני. או הרבה לספר בהתלהבות ע*ד מאורעות כאלה. תלמידיו עמדו סביבו ויאזינו׳ לספוריו וירימו קולם בצחוק, כי נהנו הנאה משונה מרבים היודע ערך .הזכרותיו*. — .מה מאושר אתה — כותב אלי אחר ממכירי — כי זכית להכנס בבית המדרש הגדול ולהיות מרואי פני שטאי*. צחוק מכאיב לב! י׳ ניסן... היום נודע לי כי הלל טורי המציא מבונה חדשה שיש בידה להביא תועלת ורוחה לרבבות עניים. בעלי בתי חרשת המעשה חפצו לתה להלל סכומים גדולים מאד בעד המצאתו זאת, אך היא דחה אותם מעל פניו וינלה סוד המצאתו בלי מחיר, לבל יושבי תבל, למען יחנו ממנה כל בני האדם ותביא ברכה לעולם. החכמה, שגור בפי הלל, קנין כל בני האדם היא, לכן חלילה לה להיות פרה חולבת לחכמים הלוקחים אותה בחכירה. החכמה איננה הון הנושא פירות למי שכובשו ביד חזקה. בית מקדש החכמה איננו בית סקוה לסוחרים. ספרתי זאת לשמאי. — הלל מורך הוא שוטה ופתי גדול — נהם שמאי, — כסף לא חפץ לקחת, חכמה גדולה עשה! פתיות בזו רחוקה ממני! — מי יתן וירבו שוטים כהלל באדם, אז תבוא גאולה לעולם. עניתי להכעיס. — הנך בטלן גדול, אולם תבוא וימים ותחכם אז תדע גם אתה, תלמידי, את ערך הפרוטה וגודל חשיבותה ובחה. אם חכמת ישראל היא לדעת את ערך הפרוטה, אז לא בבתי המדרשים נבקש חכמה זו, כי נמצאנה גם בשער האשפות ובשוק התגרנים! כ׳ד אייר,.. היום נדברתי עם שמאי על אדות ספרותנו ודברי ימינו, ובמרוצת השיחה בא הדבר לידי לקרוא פעמים אחדות בשם גראטץ. — אל תזכור בפני את שם גראטץ! גער בי שמאי. — יודע אנכי בעצמי חסרונות נ. ומגרעותיו בתור סופר דברי הימים.