Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 124

מספר הזכרונות 124 דברים קשים כי לא עבדו אנכי ולשררות בזו לא הרגלתי. אבל שמאי יודע את נפש תלמידיו טארץ רוסיא, כי עזי פנים וקשי ערף הפה, ולא כל כך טהרה יקבלו עליהם פדותו הקשה, לכן הוא נזהר בלשונו בדברו אליהם, אף כי הוא אותם ונוטר להם שנאה בלבו. לא כן התלמידים טיתר הארצות — להם יש שדרה עשויה לדבר ונוחה להכפף, וכשהמה טשתחוים לשמאי יתפקקו כל*חוליותיה. כלל ישן הוא בתבל, כל מי שכופה את ראשו ומטה את שכמו לשאר, את עול העבדות יעמיסוה עליו עדי ירבץ תחת משאו. כתום שמאי את שעורו וירד מעל הקתדרא נגשתי אליו לשאול את פיו בדבר הענין הקשה בתלמוד שהתחבט והתקשה בו. אנכי טרם כליתי לדבר ולשאול, ושמאי העתיר עלי שפעת ספוריו על אדות בטנו ובר בטנו, על אדור. המוהל אשר הכניסו בבריתו של אברהם אבינו ועל אדות השושבינין שהובילוהו לחופתו, ער כי הסיח דעתי לגמרה מהשאלות אשר העסיקו את פוחי. הגברים מתאוננים על אשר נתן להם רק קב אחד מעשרה הקבים של שיחה שירדו לעולם. אך נם קב זה לא מדר, זעופה היא, והאנשים .הפפורפטים* עוד הרחיבוהו והעמיקוהו ואת השיחה שבו יטהנו ויכחשו הדק היטב ויזרוה רסיסים דקים מן הדקים על פני המדבר אתם. הנני מקנא במי שיש לו כח הסבלנות לשמוע'במנוחה נכונה את כל השטותים של .הגדולים*. בו כייס. שמעתי היום גם את שעורו של הלל. חזיונות רבים בטבע, אשר לא הבינותי פתרונם כל צרכו נתבררו ונתפרשו לפני היום באר היסב. כמה דברים •ו לא ידעתי אתמול הנני יודע היום. כל התלמידים היושבים לפני הלל רבם מרג־שים ויודעים כי פורם זה הוא גם ידידם והברם, אוהבם ומטיבם, הוא מביט אליהם בחבה וגם הם מביטים אליו באהבה. תלל קרא את שעורו בנועם ונחת ויסביר ויטעים כל דבר. הוא עלה מן הקל אל הכבד ומן הפרט אל הכלל. הוא לא ידרוש מידינו כי נאמין בי, כי על ידי נסיונות ובחינות מדויקות במשקל במספר הוא מאמת ומחזק את דבריו. כל דבריו המה קצובים ומדודים. איננו מאריך במקום שראוי לקצר ואיננו מקצר במקום שראוי להאריך. את מעבדיו על שדה הסיע ואת חייו הפרטיים לא .זכר ולא פקד. הלל יודע להשתמש בהחשבונות הנכבדים ובהנסיונות הקשים בחריצות ומהירות מאד נעלה. שעור לפורים כזה מרחיב את דעתו של התלמיד, מעשיר את אוצר ידיעותיו, מזכך את שכלו ימישיר את הגיונו. אחרי אשר כלה הלל לקרוא את שעורו בחכמת הטבע נכנם. ללשבת-עבודתו. אני ועוד אחדים מתלמידיו נטלנו ממנו רשות לבוא אחריו, וגשאלהו שאלות שונות באותו הענין שטפל בו בשעורו היום. הלל השיב לכל אחד מהשואלים תשובה ברורה ומספקת, וישמח על כל שאלה חדשה, אם השואל הראה לדעת, כי הוא נוקב וייר־ ער תהום הענין אשר לפניו. יאפנם שעה של קודח רוח היחד, לי שעה יו.