Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 123

טטזרח וטטערב 23 נ —— השתחויתי ואחפוץ לצאת. כשכור הייתי מרוב שפחה וגיל. — היש לך, חבר, כסף די סהיתך? שאלני הלל בקול רך ובחבה •תירה, כאלו התאמץ להקהות עוקצה של שאלה סרה זו. — יש לי, עגיתי בשפה רפה. לא ערבתי את לבי להגיד לו דברי אמת, כי אין פרוטה בכיסי. זכרתי את דברי שמאי וקפרגותו הגמרצה בדבר זה. — אם תדע מחסור, תפנה אלי ואני אחלצך טן המצר; אל תכסה סמני מצבך החטרי, כי לא הבישן למד וקשה לקים את החבטה מעני ומרעב. — בי, אדוני הפרופיפור, הן קטגתי מכל... — אל תרב מלים. הלל לא נתנני לכלות דברי. הלל עסק כל ימיו רק באפתיות מפשטות, בדברים יבשים וצנומים כפו מספרים ותבניות הנדסיות, ובכל זאת פה רם ונעלה האיש הזה! כי* 0רוד*ון... היום שפעתי שעורו של שמאי בתלמוד. הוא עלה על הקתדרא ויבם ממרום שבתו אל תלמידיו בעינים מפיקות בוז. פתח דבריו היו מעשיות ואגדות מימי חייו. הוא ספר בהתפעלות עצומה ע״ד כשרונותיו ויתרונותיו בילדותו. אחר כן תאר בפרטיות את שכבו וקומי, עמידתו והליכתו, אכילתו ושתיתו ולא ותר אף על פרט קט; אחד, כאילו כל אלה המה דברים העומדים ברומו של עולם, וכאילו תלמ-דיו מקרוב ומרחוק צמאים לפטפוטיו אלה. מענין לענין, מספור לספור בא נם להענין שבתלמיר אשר הוא עומד בו. אנכי עשיתי אזני כאפרכסת וקויתי לשמוע דברים הראוים לשום אליהם לב. אולם שמאי גם בעמדו בתוך הענין העמוק שבתלמוד היו דבריו מעורבים במעשיות המספרות גדולתו ורוממותו. אם שאלהו אחד התלמידים שאלה כהלכה התנפל עליו בחמה שפוכה ויחרפרו ויגדפהו. ואם התלמיד לא הרפה מפנו צעק עליו, כי לא ידע מה דקאמרי רבנן. התלמידים התאמצו להוכיח לו שנגתו וטעותו ולהעמידו על ההגיון הנכון, אך שמאי לא הודה על האמת ויעקם ויסבך ויבלבל את סברותיו והשערותיו עוד יותר ויותר, עד כי_צר היה לי לראות את התיח הזקן הזה בשעת קלקלתו ומבוכתו, והוא מרוב קצפו על התלמידים שלא כבשו פניהם בקרקע ולא התאבקו בעפר ר.נליו, כי אם ערבו את לבם להקיפו ולהגדירו בשאלות חמורות — נחר גרונו ואפס אונו. בכלל, מתנהג שמאי עם תלמידיו, כאשר יתנהג אדון קשה ועז עם עבדיו קנין כספו. — .שלומיאל/ תן לי ספר סלוני! למה זה, עצל, תתמהמה! צעק י׳אחד התלמידים. — .אתה/ הבא לי כוס מים קרים, אך אל תנאול את שפת הבוס בידיך המטונפות! יצעק להשני. — .בעל החלומות/ הגש לי מקלי ומעילי! יצעק להשלישי. שמאי לא יורה אף הודאה קלה לתלמידיו בעד עשותם חיש מהר את רצוני. לו פקד עלי קשה להיות שליח עושה דברו היית• מסרב ועונה אותו