Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 122

מספר הזכרונות 1 122 ראיתי כי לא במשפט ודעת ידבר שמאי את דבריו וכופה הוא עלי לקבל את דבריו כדברי האורים והתומים, לכן שמתי מחסום לפי, לבל אהיה כמתעתע בעיני אני ולבל אזרה דברי על הרוח. לדבר רק למען הדבור לא אהבתי מעולם. — היודע אתה לכתוב עברית? שאלני פתאם שמאי. — אני יודע מעט. השפה לא זרה לי. — כל אחיך בני ארצך מתפארים כי ידעו לכתיב עברית. אבל לשוא תחהללו, כי אין אחד מכם יודע.לכתוב עברית שתים שלש דלתות כהוגן וכהלכה. — את עצמי הנני מוציא מן הכלל, אבל הסופרים העברים ברוסיא בכלל העשירו את השפה העברית, הרחיבוה, רוממוה וישבחו את סגנונה ואת טעמה, ולא אפריז על המד־ אם אומר, בי כדבר זה עלו הסופרים העברים ברוסיא על אחיהם כארצות המערב. — שקר בימינך: הסופרים העברים ברוסיא כותבים, כמחילת כבודם, צוענית, אשדודית, תוגרמית, כל מה שתחפוץ, אך לא עברית. רק ספרי כתובים עברית, רק שפתי היא שפת עבר ככל תקפה וטהרתה, נעימותה ורכותה. שמאי הוא מפורסם ל״ראש חכמי ישרא־, בדורנו׳•. האומנם אין חכמת ישראל מתאחדת ומשתתפת באיש אחד עם התרבות והנמוס? חכמת ישראל ותרבותו האם צוררות הנה אשה לרעותה? ט״ו טרחטון... היום בקרתי את הלל המורה לחכמת הטבע בכית מדרש המדעים הגבוה דפה. הלל הוא קצר-קומה. מצחו רהב ויפה. עיניו גדולות ומפיקות תם וחכמה. — ראשו קטן ועל כתפותיו הוא שכן. כי היקף הגלגלת אינו מהיחס לכשרונות האדם ויתרונותיו — ראש זה יוכיח לנו. חוט של ענוה וחן מתוח עליו ועל כל הליכותיו. בראותי את הלל בפעם הראשונה היה קשה לי להאמין כי האיש הקטן, הרזה, הטתבוץ ומצטמצם, הצועד בפסיעות דקות ומדבר בקול חלש ורועד, — כי האישון הזה הוא הלל הגדול. — במה אוכל לשרתך? שאלני הלל, ויאר פניו אלי ויתן לי כסא לשבח. — מרום־א באתי לשמוע לקח בבית מדרש המדעים דפה. בתוך יתר השעורים אשי־ אשמי! מפי מורים שונים, הרשני נא, אדוני, לשמוע גם את שעוריך כחכמת הטבע ולהמנות בין תלמידיך. הלל שאלני שאלות אחדות מדעיות ואשיב עליה; לפי יכלתי. הלל הטה אזן קשבת לדברי אשר נמשכו זמן רב, ולא הפסיקני באמצע דבורי, אף כי עניתי אותו גם על שאלות בחכמה שלא שאלני. שכחתי, שהנני בשעה זו רק תלמיד הדן לפני רבו. — רואה אני בך, אמר אלי הלל, סיט; ברכה. אם תבקש בכל חקירותיך המדעיות רק את האמת ותתאזר כח הסבלנות וההתמדה. תצליח בלמודיך ועמלך לא יהיה לשוא, אך ידע תרע מראש כי חכמת השעורים והטבע איננה מעשרת את העוסקים בה לשם למוד וחקירה, לשם הי־חבת המדע והאמתיות בעולם. אם חפץ חכמה אתה לשמה ולין לשם עסק ומסחר אז תלמידי וחברי אתה.