Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. [Seite]

/ 7' אלה דברי יל*ג האחרונים. כשהאדם נער — כל פעיניו בהוללים בו 1טריפ. והיא הורה והונה סלב דברים יקרים. הזקין — ביום ההוא אבדו עשתונותיו... והוא סבשש בכתביו ומוצא רוח באוצרותיו. (יל״ג נכי׳־). תרנ״ב יום ה' ח׳י חשון. היום בלאו עשר שנים לחג היובל איכר חגגו לי חובבי שפת עבר בשנת חרב״ב. לפי בלאת ב״ה שנה להדפסת ספרי הראשון אדו״ב... נחבשים וששה איש בכל פנות העם ישבו אז כסבין אל השלחן בבית חרנ״ם בעל האושפיזא הכשרה... לתת לשם ולתהלה סופר עברי ומשורר חורז כימין לשמאל, אף בנות יקרות הגישו לי עט זהב וגביע בסן* [ובני ריגא מלאו אחריחם זר של דפני עשוי מכסף טהור ומגילת תודה כחובה על קלף]. דבר אשר לא היד. לעולמים לסיום קם מושך בשבט סופר בישראל. וני תתמה על החפץ, אתת הקורא את דברי אלה ברורות הבאים עוד תשוב תתפלא יותר בשמעך כי בין האורחים אשר נקבצו ובאו ביום ההוא לכבד את המשורר תעברי היו אנשים רבים אשר לא ידעו קרוא עברית כהלכתה ולתרגם פסוק בצורתו, ואשר מעולם לא קראו דבר וחצי דבר מכל אשר כתב בעל החג. אפם כי השעה היתה צריכה לכך להחיות רוח שפלים ולהחיות לב בני עמנו הנדכאים, בראותם ני דל כבודנו בגוים ושעות רעות מתרגשות לבוא עלינו ולנו אין שיור רק השפה הזאת ופליטת סופרינו. ע״כ אמרו החרדים לכבוד עמם הבה נבחרה לנו איש ונשים אוחו על נם להראות לעיני העמים כי גם לנו סופרים ומשוררים אשר חקר כבודם כבוד גם לנו, ויעל הגורל עלי, ויש אשר כונו בכבוד הזה אשר חלקו לי להטיב את הרעה יהעןל הגדול אשר עשו לי מתי מספר מחרחרי ריב כמנהלי ןזקהלר ואשר בגלל זה לא נקראו אל המשתה, אף כי זה דרכם לדחק לכנוס בכל מקום של כנופיא.... סובב סובב הולך רוח הזמן ועל סביבותיו שב גם רוח בני הארסי. ... \ . . ♦ יום ד׳ ה׳ שבט. אנטאקאלסקי היה בילדותו תלמיד בביה״ם הנמוך (ממדרגה הראשונה> בווילנא, במקום אשר ר׳׳מ פלונגיאן היה מורה, ולפי שקלקל שם את הספסלים והשלחנות שהקציע אותם במקצועה וברת נאיזמל, אפקוהו מבי מדרשא כתלמיד שאינו הגון (בך ספד לי רמים, אעפ״י שאנטאקאלסקי בעצמו בספור תולדותיו שהדפים נוועסטניק יעווראפי, כמדומה לי, לא הזכיר דבר זה) ומי מלל אז כי הנער המשולח הזה יהיה ייצר פסל חרש חכם, נקוב השם ככל העולם בחד בררא, כי מלכים ורוזנים ישכימו לפתח ביתו לראות במלאכתו אשר הוא עושה על האבנים?... איזה דרך עברה רוח חכמה וכשרון המעשה על נער עברי אשר בחדר תורתו ובבית תפלתו בת- קול כהר חורב יוצאת ומכרזת לו תמיד "לא תעשה לך פסל"... כשהראה הקב״ה לאדה״ר תר דור וחכמיו וכו' וכו׳ האם הראה לו אז בדורנו זה את אנט. יושב ופוסל — ועמים לועזים קושרים לו בשביל זה כתרים ומפארים שמו עד קצוי תבל? ואם הראהו למה נתב בתורתו לא תעשח לך פסל? מי עמר בסוד ה׳ ויגלה לנו רזי עולם אלה? — * ♦ * יום א׳ כ״ר פיון. היום נא לידי המגיד נו׳ 20 וראיתי שם מכתב איש אחד רי״ל הערצער (שכנר הלך לעולמו) לאיש אחד מרדכי עהרנפרייז תלמיד פילוסופיא בברלין (את שניהם לא ידעתי ולא שמעתי אח שמם בלתי היום) ובו נמצאו כדברים האלח: "גם אני נהניתי משירי גארדאן עשר פעמים [הערת יל״ג: המלות "זה עשר פעמים" הכלימני, ני הפריז הכותב על המדד. זירימני מעל הרנה״ו ז״ל ואני עפר תחת כפות רגליו. ונבר קרה לי בדבר הזה לפני שנים רבות בצאת לאור "כל שירי" ויבקרם קאנטאר במבה״ע "רוססקי יעורעי" אשר הוציא אז ייבנרם ע׳׳פ