Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 115

ז¬ — 1 15 — .... בחרף שנת תר״ו, בעשרה בטבת, נאספו [חברי מיכל] בבית מיכל בקומת הבית העליונה, אשר ישבנו בה, לכבוש את התענית עמו בבית — ואני יושב בחדר הראשון וקורא "שירי תפארת" לרנה״ו, ושארי חזא״ל עומד ושומע את קריאתי, והאורחים נכנסים בלאט, אחר אחד, ועוברים על פני לבוא אל חדר היחוד, בי אני עוד לא באתי לכלל הגדולים, על בן בבואם ביום צום למצא חפץ ולננוש עוובותם הלכו הם בעצמם ואותי לא קראו. אני ישבתי בתענית עוד ביום ההוא, והנה אחד העוברים נכנם, וטרם עברו, לבוא בחדר הכמוס, הסתכל בספר שאני קורא ויתמה לראות ס׳ שירים, וישאל אח חזא״ל: האם יודע הוא את אשר יקרא או הוא כקורא בתורה? — הנער הזה מבץ היטב את אשר לפניו, ענה חזא״ל, ויעל מעלי ויכנס עם הדובר בו אל חרר היחוד. האיש אשר דבר את הדברים האלה היה — זאב קאפלאן, וזאת היא הפעם הראשונה אשר ראיתיו בימי חיי, אני אז כבן חמש עשרה והוא כבן ח׳י או י״ט, כי השנה ההיא נשא אשה. ומי האמין לשמועתנו לו הגידו לנו את אשר יקרה לשנעו באחרית הימים, כי נקרב איש אל אתיו ונהיה לבשר אחר.... .... "בראותי כי בעסקי בלה״ק אני דוחק רגלי מיכל, נתתי אח לבי ללמוד שפת ארמית, אבל נם בזה מצא לו ביח-אחיזה להלעיב בי ולהתלוצץ. פעם אחת ירדנו שנינו ממעלות הבית, אני עובר לפניו והוא הולך אחרי, ויהי בהחפזי לרדת; נכשלתי ואפול ארצה פרקדן; ובקומי, ראיתיו הולך ותר מקום נפלי, ואשאלהו לאמר: מה אתה מבקש? ויענני: תרגום! — לאמו־ חושש הוא שמא בנפלי נשפכה לארץ שפת תרגום, שאני עוסק בה. "בשנה הנ״ל, בהיות מונטיפיורי בווילנא, פנו עניים רבים אליו, במכתבי בקשה לתת להם עזר בסף. הבקשות היו נכתבות בלה״ק. מיכל ערך הרבה מהן, לבל הבא ומבקש, בסננוניס שונים ובמליצות שונות. פעם אחת נזדמן הדבר שנאה אשה עניה אחת לכתוב מכתב בקשה ולא היה מיכל בביתו, ונעתרתי לה אני וכתבתי בקשה קצרה. ובשבא מיכל וראה את הבקשה, שדא בה נרגא וגלה בה מגרעות; אחת מהן אזכור עד היום, אני כתבתי: "אני אמתך פלונית פורשת יד שטוחה"; וילעג הוא ויאמר: "אם פורשת למה שטוחה ואם שטוחה למה פורשת? היינו הך! יובל היות כי צדק במשפטו, אעפ״י שיש להצדיק את הנער שבכפל ענין זה היתה בונתו לאמר: פושטת את ידה הפתוחה לקבל בל מה שיתנו לה. אני הצדקתי עלי את הרין כי לא מלאני לבי להחריז נגדו; ולא נזכרתי גם לשאל אותו מה בין ״פורשת יד שטוחה" (שכתבתי אני) ובי; ״יר חמה שולחת" (שכתב הוא) *), ... "שוב פעם אחת כשהייתי בן שבע־עשרה שנה, ואני כבר החילותי לצאת ולבוא בין בני הנעורים המשכילים, הייתי מטייל עם מיכל ברחוב אנטאקאל על יר גן המלך: והוא מספר לי אח פרשת גדולת המשוררים לענינזאהן, אב ובנו, ואת כל תקף כשרו; רוחם, ואשאלהו בתם לבבי איזה הדרך יבא לאדם הכשרון להיות משורר, ובאיזה מרה שלמות זאת נקנה, ויענני, כי כשרון כזה איננו נקנה בדרך מן הדרנים, אם איננו לאדם מתחלת בריאתו, כי מתת אלהים היא. אז לא יכלתי התאפק, כי הציקתני רוח תשוקתי, וארהיב בנפשי עז ואשאלהו: ומה דעתך על אותתי? היש בי כשרון זהי — ויענני תשובה נמרצת: לא מניה ולא מקצתיהף "ראיתי להזכיר בזה המקרים האלה, לפי שידעתי כי בימי זקנתנו, אחרי אשר יצא לי שם כמשורר ומיכל בעל ברחו ענה אמן, התפאר הוא באזני רבים, כי הוא תבן את רוחי להיות מליץ ומשורר — ואולם המופתים שהבאתי מעידים כי התהלל במתח שקר. א י ן להכחיש כי חנותו בבית אבי השפיעה עלי במרה ידועה והטתה אותי לדרך ההשכלה, אבל זה נעשה ממילא, כי בראותי אותו עוסק במליצה זשיר נמשכתי נם אני אחריו לעשות כמוהו. ולפי שהיה מביא מן החוץ ספרי השכלה •) נשיי מ־כל גאיראן אשי שי על הח־ף נחנדה .שי־ האנש• ניר׳ אשייש ליצאנוו (מסורגס מסירי "׳עאסעאזיו) ושיר הקיז לנן יעקנ והמחיל נח־חים האלה: *הן החז־ף הש1רד * ״ ״ 4 ע(.,].יפעת הטבע" על ני .עסק וגבע חל חסה <1#לחת"♦