Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. [Seite]

/■ ״/ ־׳ \ יל-ג - וימ-ג. סגסתי בזה ל*שב את הסתירות הנראות בדברי יל״ג ב״אגרותיו* (אגרות יליג) אלי, כותב הדברים האלה, וליחיאל סיכל גארדאן עיר השפעתו של זה האחרון על השכלתי הוא, ולברר אם יש נכונה בפי כותבי תולדותיהם באטרם כי ים*ג תכן את רוח יל •ג להיות מליץ וסשירר; ולזאת — אשימה נא בזה, לשני הקוראים הנכבדים, את דברי יל*נ, ביחום אל יסיג, כסו שהם כתובים על סשר זכרונותיו, .על נהר כבר* [עודנו בכתוביסן; .... ״בשבתנו בבית אייזענשטאדט ברחוב הגשר ארש אבי את אחותי נחמד לאיש — למיכל גארדאן, אשר יצא טבעו אחרי בן בשיריו בלשון העם שנתבשמו כין ההמון; הוא היה כן אהרן דוד (מחבר ם׳ אפיק נתלים) בנו של מיכל גארראן הנקרא בווילנא מיכל קרוינעס, הוא אחי ר׳ ישראל גארדאן, אשר היה בווילנא לרב מאח הממשלה. מיכל זה נמנה בין עולי הימים המשכילים בווילנא, אשר זאת היתה בל השכלתם, כי פנו מאתרי התלמוד דתנו את לבם לכתוב צחות בשפת עבר; ולפי שיבם היו משכילים העומדים מאליהם [אוטיןדידאקטען], מורים ומנהלים לא היו להם ובבתי הספר לא באו, על כן לא נתקיימה השכלתם בידם; לא למדו שום חכמה מן החכמות על בוריה, לא סנלו להם לשון מן הלשונות החיות למשוך בה בשבט סופרים; אף לא למדו איזה אומנות נקיה ומשלח-יד להתפרנס בו; כל כחם היה על דרך השלילה לסור מן הדרך, אשר דרכו נד. אבותיהם המולידים אותם; ואולם על דרך החייב לא עשו מאומה, ומפלה חרשה בחיים, המוליכה אל מטרה טובה ממנה, לא סלי להם, על בן גם בלו בהבל ימיהם ושנותם בצער ובדוחק, מהם נעשו מורי שעות, מהם חנונים וסוחרים קטנים, ומהם היו רועי ריח ורודפי מקרים שונים כל ימיהם. מיכל מן היה כאחד מהם. נם הוא הסתפק בזהרורית ההשכלה ובקליפתה, ואל תוכה לא ירד, לשון וחכמה יסודית לא סגל לו; זולת לשון עבר, אשר בה מהר לרבר צחות, לא ירע לכתוב בשום לשון. ובן כלו ימיו בטלטולים ונדודים, ויעבור מעיר לעיר ומפרנסה לפרנסה, ויבא לשרת במכם היין, ויהי לחנוני, ולבסוף נעשה מלמד וימת בבית החולים, אשר בקייב, בשנת תרנ״א י״ג טבת כבן שבעים שנה. .... "אני חייתי עמו, כיום דעתי אותו, באהבה ואחוה וריעות בל ימי חיי; זולתי בשבתו בבית אבי, ואני אז נער קטן, היו בינינו סכסוכים ומריבית בגלל דברים של מה בכך, השפעתו עלי ועל התפתחותי היחה אמצעית, כלו׳ הוא לא השפיע ע ל י בעצם, לא למדני שום דבר ולא השתדל להשכילני ולחכטני, כי אם ממילא בראותי אותו עוסק בעניני השכלה, זולת התלמוד, ובראותי מן הצד את פרחי המשכילים אשר היו באים אליו, נטה לבי מעצמו אחרי ההשכלה ולמורי הלשונות. וכפי שאזכור היתה עי[ מיכל צרה בשל', וכשהיה מוצא דבר כתוב בידי בלשון הקדש, או כשמעו אותי קורא והוגה באיזה ספר השבלה היה מלעיב בי ושוחק עלי, כדי לרטוית את ידי; ובגלל זה הייתי משתדל לבחר לי מקצועות אחרים, בלמודים, מן המקצוע שהיה הוא עוסק בו. — ,.״ "זוכרני בי פעם אתת נתתי את לבי ללמוד על בוריה לשון ארמית, לפי שלשון הקדש נחשבה בעיני במונופולין שלו; וכן התלותי ללמוד שפת צדפת, לפי שהוא עסק בלשון אשכנז, וספרי שיללער היו נושרים מחיקו, וביוצא ביה הרבה. \