Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 111

111 ממזרח וממערב ניכר רושם הו/טורה אשר עברה על הטלה .לעפרא* סזסן חטאה הראשונה למד,*נ, כאשר החלו הרופאים (היונים והרומייסך לכנות בשם הזה את כל תחלואי העור המביאים אותו להתקלף ולהתפצל בקליפות ופצלות דקות (1110}11זמז1}11ף68ס). כי אם נסור לראות, איך תרגמו את השטות ,שאת, ספחת ובהרת" נמצא בתרגום יוב״ע: שוטא ז ק ים א (האת) או ק לו ם י (ספחת) או בהקי (בהרת — בפסוק ב׳ לי״ג), ובפסוק נ״ו לי״ד: .ולשומא, ולקלופי ולבהקי״. — והירושלמי מתרגם •סומא או קלפא או בהק,*, ,ולשוטא, ולקלפיתא ולבהקיתא״. — ומלבד שבבר לא נזהרו אלה המתרגמים שלא יבא הבהק במקום הבהרת, המובדלת מטנו בפירוש גם בחיקי התורה ונם בהלכות המשנה *) עוד הוסיפו סרה לתרגם את הספחת במלה "קלופי" או .קלפיתא״ שהוראתה ,דבר הנקלף או המתפצל• — נטו שהשתמשו בטלה הזאת להורות על הסרת המצע העליון טקירות הבתים (יקלוף את הבית, וכדומה לו), כאלו היה המצע הזה בתמונת •קליפה* (קליפת הביצה או קליפת השום). ומזה נראה ברור שאלה המתרגמים כבר נטו מטסלת בעלי ההלכה, האומרים שבל מיני הבהרת מונחים בשטח אחד עם שטח העור הבריא הסובב אותם (עד שלא ירגיש אותם המישוש, הטכיר וטבדיל תטיד את הנבול בין העור הבריא והחלק ובין העיר המתפצל) והמבארים כונתם בפירוש ,מראהו עמוק ולא ממשו עטוק* — עפ״י הנחתם שהצל גבוה מן החמה. [ודברי בעל המוסיף לערוך (ערך קלף) שזה השם ,קלופי* הושאל מלשון יוני לסמן בו ,נגע עמוקה שקשה רפואתה* ((?) 118זו1ו01) הם בעיני* כחידה בלי פתרון **). - אלה הם אפם קצה החליפות והתמורות שעברו על השם צרעת לרגלי הטלה ,לעפרא", ועוד רבתה וגדלה הסבוכה כאשר החלו לקלקל את השורה, בשוגג וגם בזדון, ע*י האהבה לתורת משה ועוד ביותר ע״י השנאה שהיתה כבושה לשוטרי התורה, לבני ישראל המחזיקים בה, בלב רבים מעטי הארין. ובזה יתגלו לנו הסבות הראשיות אשר היו למקור כל השגיאות והשבושים בעגין מהות הצרעת, עד שהיתה לשאלה גדולה גם בעיני הרופאים וגם לכל חוקר ודורש בכתבי הקדש. — והנה נודע הדבר שעוד מימי אפיאן האלכסגדרוגי (אשר נגד עלילותיו הכוזבות יצא להלחם בספר טיוחד יוסף הכהן -0!ון£ 1ח)״00 118!־\111יל 8ו111ק1086!) *) אולי כבר לא נזהרו נלכונס גס בעלי ההלכה המאוחרים 'נלך הרואה את ה ב ה ק נ י ן ואלות האיסור בנשיאה כשים למי :יכל ג'כ לומר שהסתמכו בסלה "בהק* לסמן בה את המסיס תלבכי! שהזכרנו (אלות הברכה כיליי בהקניית) אס ש שאינס צרעת יכהבלילו אחם בעלי הסכנה בשס •לווקן* או ,לבקן" (עיין הנאסר בהערה לסוף המאמר). **) כסירוש הזה הסמוס וחחוס נמצאו עול סילועיס רביס בסשר הערון, אשל כסו הכיו חרולי השבושיס וקמשוני השגיאות, יען לא נכתבו המלות היוניות והרומיוח ככתבם וכלשונם באותיות יוניות או רוסיות! סלבל שחלו בו ילי המעתיקים גכתב-יל והמגיהים בלפום! כמו בכל שאר סשרי ישראל.