Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 105

1 105 ממזרח וממערב ן*ו|־דיבי כדין עור הבשר שלא נוגע וכר. והרושם אשר ישאר בטף אחר שלימות רפואתו והתכסותו וכר יקרא צלקת (ג!ז041!0) וכר. ודין הקרח והשחין דבר ן;; אחד, לפי שהן שני מיגין סן השחין: אם היתה סבתו סליחה שורפה (ר*ל פהשחתת הליחות הסכלכלות במזון את חלקי העור) יקרא .קדח/ ואם היתד, בםבת.ההכאה באבן או בעץ (104;41ם11ז4ז1181!41מ1ז6ע) יקרא .שחין*].— וסכל הנאסר עד עתה יצא לנו: א) שעפ*י דברי הקבלה אשר היתה ו,] ספורה סדור לדור עד שססכוה בעלי ההלכה — בזסן קרוב לחיבור המשגה— ל בספסרות הכתובים, כסו שהיא סבוארת בברייתא דת'כ — לא היה כל סקום ר לטעות בהוראת סימן הטומאה הנקרא אצל בעלי ההלכה ,מחיה" סתם ר זהסכונה בחוקי התורה: .בשר חי* או גם .פחית בשר חי*. ב) שלכל ההולכים בדרך הסלולה הזאת לא היה כל צורך להשיב על השאלה .סה היא הצרעת/ סהיות שהמחלה הזאת היא סבוארת גם בספורי וחוקי התורה ובפפורי כתבי הקדש בכלל ועוד ביותר ביאור בדברי בעלי המשנה. ג) שסיסני הטוסאה הנזכרים בחוקי התורה על הצרעת יש בהם די להבדיל את הכתמים הלבנים הנולדים בהמחלה הואת מכל שאר הכתמים והחברבורות, אשר ימצאו לפעמים נם בנוף האדם המנוגע בבהרת, וגם מן הכתמים הלבנים הנראים בשאר תחלואי העור (שעליהם ידובר עיר בהערה כוללת לפוף המאמר). וכן נראה באמת מדברי החכם מ י ג ח (בספר הניל), אשר היה גם הוא מבעלי הדעה המשובשת, שהצרעת היא מין אחד מהמינים הרבים אשר למחלת השנהב או הפיל (מזטזססססז^ 818ב1141111(ן£16) אשר קראו אותה בימי הביגים גם בשם (גזנן©,!) נם בשם (ו!1106קז10ו1) כבו שיבואר במה שיבא *). אכן לשוא התאמץ בכל יכלתי להחזיק את הדעה המשובשת הזאת, יען שלא עלה בידו לסצא סימני הטומאה (שיער לבן ופסיון) אף באחד מן החולים הרבים בזץ־ום ארץ רוסיא שנלקו במחלת השנהב ובאו אל החכם הנזכר לבקש עזר ותרופה למחלתם. ומלבד שכל הכתמים הלבנים הנראים בחלקי גופם הם תמיד כהים במראה הלובן אין בהם נם אחד אשר יפשה לחוץ בגבולו, והם עומדים תמיד בעינם, בגבול הקרח שקדם להם והרס את כל המצע התחתון בעיר הכתם (111£118(61111?), כמו שביארנו לפעלה, ומלכד זאת גם בשטח הכתמים העזים בלוב; לא ימצא לעולם שיער לבן — יען שבכל מרחבי השטח הזה כבר גשרו השערות אחרי שנהרס שרשן במצע העור התחתון יאחרי שבא החכם הזה לדעת ולהכיר, כי—לא זאת היא מחלת הצרעת, גרמה לו השעה למצא בין בגי הסארטיים אשר בטורקעסטאן י) *) לסי דעת חוקרי הלשון קראו היורש את המחלה הזאת בשה מחלת השנהב או הפיל 11411114818<ן£10 יען שיתכייז בה עור שני האדם וע*י הקססיס הרבי־ הוא דומה לעור כסיל. ויען כי תתהפך המחלה הזאת בתסונוהיה כחוסר חותם קראו אותה בימי הביניס נס גשם 11064(1*01^ אשר היתה ,לבנה ושחורה*(4*1£1מ .1ג 61 4164 .1ג> וזו השחורה היחה לשי דעת כיסגיץ .נגע הנתק* (?!). — ולעומת זה ישער החכם מינח כ׳ היונים הקדמונים השתמשו במלה 3ז4111145נ1ק10ני1 לסמן בה את המחלה אשר באה לארע יון מארץ השילים — היא ארן הודו, לסכן יורה גם שם המחלה שהיא היחה זרה ונכריה על אדמת היונים. — 11 —