Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 104

ז 104 מחלות העור בכתבי הקדיש לו עור וכר. וכן כאשר יהיה הדבר שבתוך הנגע אחד מאלו (ריל שחין או די סבוה או .קדח") בכלל ההוה מליחה שרופה בגוף כמורסות והיציאות! יי (18)6638(81 ,8ט00111טז11) ,01118063(81 036ז106ט 113ו11181פ6(1) אשר ינק בו את! א העור ויקרצוהו. 5) פ״ז מ״א .שהשחין והמכוה והקדח כשהיתה לחה, והיא אשר תקרא מורסא (3113ז11(ןק1ו3 י138שט11 13110ט311י01) אז ל א ת מ ם א במין ממיני הנגעים. וכאשר נעשו צרבת, שהתחיל הקושי (83110!ז01681) הנה אז תטמא בסימני שחין־ומכוה. וכאשר חיו,:ם והוא שנתרפאו השחין והמכוה רפואה שלמה (ר״ל בלי כל ב שנוי בצבע העור) הגה הם יחזרו (להיות) כעור הבשר ויטמאו בסימני עור ל בשר״. 6) פיח מ״ו .עוד (ריל בלשון המעתיק את פירוש הרמב״ם ן ובאם אחר זו זה) נתגלו ממנו ראשי איברים אם להם לא ישוב בשר חי ב אבל יתנגד הלובן ממנו עד שישוב בהק — הנה הוא טהור וכר. [הנה יתבאר מכל זה שאצל פריחת הצרעת שבה נאמר כולו הפך לבן *) לא יטהר עד שיחזור מקום הבהק צרעת, ואצל הראות בשר חי אחר זה לא יטמא, עד שיחזור ממנו הלובן לגמרי והבהק לא ישאר בזה הבשר החי]. 7) פיט מ״א .וזה שהגשם (ר״ל שטח הנוף) כאשר יתנגע ונבקע העור ונתפשט (ר״ל בסגנון המעתיק: נפשט העור ממקומו) באיזה סבה שיהיה וכר, הנה זה המקום הנפשט (ר״ל שנפשט העור מעליו) לא *טמא בנגעים כל זמן שהבשר מגולה והוא אשר יקרא .מורד". וכאשר בושל הננע (ריל המקום שהיה נפשט) ונתכסה הבשר בעור ולא נשאר בו רושם וכר שהוא אז *) פ• •קן שיתוקן עירום המשרות להרמב״ם ע״פ ההעתקה החדשה ממקורו בשפת ערכית 1 כי באמת רבו השגיאות והשבושיש ההוסכיש ומשחיתים אח דברי הססרש, וביחוד בסדר עהרות. והנה הסגרתי במסגר [] אח כל המאמר שבו נשתבשה הנירסא הנכונה כסו שנראה מהמשך כל הענץ בעירום המשנה, יען שהפסוק ,כולו הפך לבן* הוא חיזוק לההלכה, שהבשר המי הנלאה בנוף שכפתה אוחו הצרעת (הוא במחיה ההפוכה) הוא מסמא אך ורק כשהוא שב להיות בצבע העור הסבעי קודש שהלבין ואינו מסמא (במחיה ההפוכה) אחרי שהלבין ונשאר במראה הנהר" החת שהמחיה סתש (שאיננה הפוכה) מעמאה בכל מראה ונם במראה הנהר" ובלי כל סעק היחה הגירסא בסקור הפירוש: [,שאצל עריחח הצרעת, שצה נאסר .זכסחה הצרעת* וכר ואצל הראות בשר חי, שבו נאסר ,ונהעך ללבן* וכוי] ואש לא חלו בה ידי המעתיקים לכחב־יד וידי המגיהים בדפוס, אזי נשתבשה הנירסא בהעתקתה ממקורה הערבי, עיץ הלכות סוסאח צרעת סרק ז׳ הלכה ד. ורנה אס נערץ זה סול זה את הכתובים י״נ, ס״זדי״ו! אז נראה שפסי׳ דרכי הלשון (בפסוק י״ג ,כולו הסך לבן' אצל פריחת הצרעת; בפסוקים נויז וי״ז הרדגריס על המחיה ההפוכה ,ונהפך ללבן*, .והנה נהפך הנגע ללבן") אין כל יסוד להבדיל אח פומאת המחיה שאינה הסוכה מסומאח המחיה ההפוכה, ולזאת הננו מוכרחים לזמר, שנעלי ההלכה התאמצו לסצא סעד וסמך (מן הכתוב) לדבר הזה שהיה מסור להם בקבלה. — וכל החסן לדעת את מקור זאת ההלכה על בוריו יעיץ נא בפירוש הרסנ״ש (סרק וי ס׳ ר דה ואל יעפך אסרם בספרא וכר, וש*ד מ״נ בדיה אולס המחיה אינה כן: אבל כאשר התחדש נגע עגול במקום מהגוף ונשאר בתוכו בשר חי הנה היא מחיה שאינה הסוכה וכו׳ — וכבר התבאר שהמחיה ססמאה בכל מראה). 10 —