Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 103

103 ממזרח ומטערב "מחיה* בפי בעלי המשנה (ובחוקי התורה .בשר חי" או גם ,סחיר. בשר חי") הוא תמיד איזה חלק בעור הבשר העומד בצבעו הטבעי, אם כי לא י נשתנה צבעו מאשר הוא בעור הבריא (מחיה לא הפוכה) או כי שב להיות כמו שהיה קודם הלבנת העור במקום הנגע (מחיה הפוכה). ויען כי בענין המחיה טעו רבים מגדולי המפרשים וחוקרי הלשון, כמו שיבואר למטה, לכן נביא פה את כל הנוגע לסימני הטומאה עפ״י פירוש הרמב״ם למסכתא נגעים, למען יראה הקורא וישפוט: 1) פרק א׳ מ׳ ה׳: .ודע שמתנאי שיער לבן שיהיה בנגע ולא יהי׳ בשחין או במכור, או במחית השחין והמכוה או בתוך הבהק. ואם הי׳ זה השחין אשר בו שיער לבן בתוך הנגע, וכן אם היתה המחיה בשחין שבתוך הנגע, אינם סימן טומאה וכו׳". וכן מתנאי כל מחיה שתהיה מנעת בעובי הנגע והנגע יקיף אותה וכו׳ והוא אמרו .מבוצרת*. אולם אם היתר, בצד,דננע *) הנה לא תהיה סימן טומאה, ומתנאי המחיה ג״כ שתהיה (ב)שיעור כעדשהמבנה, מדוב קת כולהגוף אחד*")—,מכונסת•— וכו׳ (ראה הנאמר למטה בהערה). 2) שם ם׳ ו׳: .וממה שראוי שתדעהו, שהמחיה לא תהיה מימן טומאה עד שתהיה נראית בתוך הבהרת והנגע יקיף אותה מכל צד* וכו׳. (ואלה הדברים הוא כופל בהרבה מקומות מפירושי לזאת המסכתא, כמו למשל בם׳ד׳ ם*ב). 3) ם׳ ד׳ כ׳נ׳: ועגין אמרו "הפוכה ושלא הפוכה* כמו שאבאר לך, וזה: ששיער לבן לא יהיה סימן טומאה כאשר קדם לנגע וכו׳. כבר קדם לך ששיער לבן סימן טומאה בשחין ובמכוה, ואין בשחין ובטכוה בשר חי לפי שזה העור כבר נשתנה וכי׳. 4) ם׳ ו׳ ם׳ ח׳: .ועגין אמרו בכאן .ד,מורדי;" שתהיה הנגע (ר*ל שקום השחין או המכור, והקדח בכלל) לחה, לא י ק ח הבשר קשוי ולא בישול, אבל יהי׳ בשר לח ויכאיב אותו המשוש — ולזה הושאל לו שם .מורד* שיזיק לו המישוש ולא יסתיר אותו לפי שאין •) לדאבון נפשנו רנו השמשים גס כפירוש הרמב״ס לסדרי המשנה — כמל שאל ססרי ישראל חדשים גס ישנים —, ונס במקום הזה שהראינו עליו (פ״א ס*ה) הסירו את התמונה שעל ידה רצה המפרש לבאר את דבריו באסרו *כזה". והנה לסי שביארנו ההיה המחיה נולדת חסיד אס ע״י הפסיון, והוא ע*׳ שיחרחבו ויתסשעו הכתמים לחון מגבולם עד שיגעו זה בזה, או נס ע״י התחדשות כחמים חדשים מסביב לגבול שטח העור אשר נשאר עד אז בצבעו המבע• ובאופן הזה תהיה המחיה תמיד ,לא הסוכה", ומלבד שהיא "מבוצרת בתוך הנגע* (1*06011) היא ג״כ "מכיגסת* ומדובקח עד שלאחר איזה זמן, אחרי שיתחדשו כסמים נס בשסח המחיה, יתפרדו חלקיה זה מזה ויתפזרו בין הכתסיס, ואז תהיה המחיה "ססוזרח*. ולא כן הוא הדבר ברושס׳ הקדח (למשל במסיח השחין או המכוה) שאינם עלולים לפסיון — כסו שביארנו, ושלכן הבשר הבליא — העור פלא נשתנה מסבת הקדח — הוא נמצא כספט תמיד בצד הכחס הלבן ולא בחון הכתם.*'ומלבד כל אלה לא תהיה תמונת הכחס בזה עגולה דוקא, ועל הרוג נראה שיתכוון העור בשמח הכתם הלק שטלד אחרי רפואת הקדח (בשסס הצלקת 106ז01641 00 — והקמטים עובריס מחוך הרושם אל,גבולי ההיקף, כאלו היו קוים היוצאים ממרכז הכתם לבא אל הקו המקיף אוחו. **) בלומר: ששיעור כעדשה מן המחיה יהיה סדובק בכל חלקיו. — 9 —