Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 102

מחלות העור בכתבי הקדש 102 הזה יולדו המתסיס הלבנים בחלקי העור שנהרס בהם עד היסוד כל ר.םצע התחתון הסכלכל כתוכו את צינורות הליחות וכלי הדם. ויען שבתם כזה הוא עומד תמיד בגבול הסבה, אשר הרסה את המצע הנזכר—בגבול הקרח (1110118 ,*111001-08 *!)הס^ס-וק 11118*מ1ז6(1) בכלל ושני טיניו בפרט, שהם השחין והפכוה (11811006(00011 * 01 11-81101816 * *111061-08 .1081־61(1)—לכן כבר נודע עפ״י הנסיון, שהרושם הנשאר בעור אחרי שנרפא הקדח, והוא הכתם הלבן הנראה בצרבת השחין או הפכוה או בצרבת הקדח בכלל לא יצא פנבול הפקום אשר פעלה עליו סבת הקדח ולא יעבור את הנבול הזה, אם שתהיה הסבה בעור עצמו, בהשחתת הליחות הפכלכלות אותו בפזון הראוי לכל אחד פחלקיו—או שתבא מחוצה לו, כפו הכאה ומיה.— ומזה יצא לנו, שרושמי הקדח (גת*0100) אף כי לפעמים הם לבנים במדרגת הלובן היותר חזקה, אינם עלולים לפסיון, וגם לא ימצא בהם שער לבן, יען שבהריסת העור בכל עומק המצע התחתון כבר נהרסו גם שרשי רוב השערות ואינן צומחות עוד; והמעט מהן שלא נהרס שרשן הן מקבלות תמיד את החומר המצביע אותן ולכן הן עומדות וקיימות בצבען הטבעי. 2) ולא בן הדבר בהלבנת העור הפתאומית. הסבה הנעלמה אשר הולידה את הכתם הראשון או הכתמים הראשונים עיי העדר החומר המצביע באיזה חלק משטח הנוף, אם שנסתמו הנקבים והצנורות המובילות את החומר המצביע אל פני העור, או גם שכבר נמנעה הרכבתו מחלקי הדם - יש ביכלתה לשלול את החומר המצביע גם משאר מרחבי השטח, ועל הרוב היא פועלת כפעם בפעם בסביבות הכתמים שנולדו בראשונה. ולכן נראה שהכתמים האלה הם מתרחבים ומתפשטים תמיד לחוץ מגבולם — פושים לעור הבשר ומחסרים טמנו איזה חלק עגול בהיקף הכתם הקודם— כמו שביארנו. ומלבד שירבה טפסר הכתמים אם יולדו כתמים חדשים (ואם הכתמים קרובים זה לזה ושוליהם נדבקים ונספחים איש לרעהו, אז באמת יראה חלק העור המנוגע כאלו נכסה בפתי כפור ושלג, וזאת היא הספחת בהוראתה העקריית כמו שהראינו לדעת בהוספה א' לסוף המאמר) עלולים הם הכתמים האלה לעבור מגבולם הקודם החוצה, עד שיגעו זה בזה, ואז הם מקיפים מכל עבריו את חלק העיר אשר נשאר עד כה בצבעו הטבעי, או גם הלבין מעט ואך לא הגיע בלבנותו למראה הבהק (יען שאם הגיע למראה הבהק כבר איננו .בשר חי* אך .בהרת כהה לבנה*). ומזה יצא לנו, שכצרעת נושנת כזו נמצא את הבשר החי שהוא עומד בתוך הנגע, כאי בלב-ים. 3) הלבנת השער בשטח הכתם הלבן תוכל להיות גם בכל אחד מן הכתמים שנולדו לראשונה ונם מאלה שנתחדשו אחרי כן במשך הזמן, וההלבגה הזאת מתחלת תמיד מתחתית השער ועקרו, והיא תמיד לאות שכבר נעדר החומר המצביע את העור נם במצעו התחתון ולכן לא יקבל אותו השער דרך שרשו (בעומק העור). ( ואם למול הידיעות האלה נעריך את עקרי ההלכות הנוגעות לסימני הטומאה בננע הבהרת, אז יבורר לנו למעלה מכל ספק שסימן הטומאה — 8 —