Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 100

י* ז/ 100 מחלות העור בכתבי הקדש בני הסארטיים אשר במדינת טורקעסטאן וגם בדק אותם אחרי זאת בתמונות החולים המצוירות ע״י פעולת האור (1£16ג1ק£1ז0108ג1*ל) — הם נראים לעין כאלו הם שוקעים בעומק, ולהיפך יתראה המותר מהעור שנשאר בצבעו הטבעי, אחרי שהוקף מכל עבריו ע״י הכתמים הלבנים הסובבים אותו, כאלו הוא בולט וטתנשא על פני שטח הכתם הלבן *>. והנה לפי עדות בעלי המשגה — אשר עדותם נאמנה עלינו מכל ההמצאות והתחבולות שהמציאו בענין הזה כל הבאים אחריהם, יען שנמצאו בין בעלי ההלכה אנשים (כר׳. חנינא סגן הכהנים) אשר ידעו את הצרעת בהיות עבודת המקדש והכהנים עוד על מכונה — היה מראה ה בה ק (שהוא הלובן בתמונת כתם על פני שטח העור שלא נשתנה בצבעו) למטה מלובן קרום ביצה (והוא לובן העור הרך שבין חלבון הביצה וקליפתה). ולכן לדעת ר׳ מאיר (האומר ש השאח היא המדרגה היותר חלושה בלובן המראות הטמאות, ושלכן היא יותר לבנה ממראה הבהק ויותר חלושה מלובן תולדתה) היה פרר המדרגות כוה: שאת למעלה מן הבהק — כקרום ביצה; תולדת השאת או ספחת השאת — כצמר לבן, בלובן יותר חזק מקרום ביצה. ולפי דעת ר' עקיבא — ואולי גם לפי דעת ר׳ מאיר — היתה המדרגה הזאת חלושה בלבנותה ממראה מיד ההיכל (ממשפחת הבהרת העזה או מתולדתה), והבהרת העזה כשלג אין למעלה ממנה. ולא כן לפי דעת החכמים האומרים שהתולדה היא חסיד חלושה בלבנותה גם לעומת מראה השאת, ולכן הם מונים את פדר המדרגות מן החלש אל העז ן תולדת השאת (כקרום ביצה), תולדת הבהרת (כסיד ההיכל), שאת (כצמר לבן) והבהרת העזה כשלג היא עולה בלבגותה על כל שאר המראות הטמאות וגם על מראה חבירתה שהיא השאת (פרוש הרבטים למ׳ג סם׳ א׳) **) ועלי להעיר פה שמראה סיר ההיכל — אשר לפי רעת ר׳ עקיבא הוא עולה בלבנותו על הצמר הלבן ולפי דעת החכמים הוא חלש מלובן הצמר — הוא לפי כל הדעות תולדת הבהרת העזה**) ובאמת לובן הסיד הוא מזהיר לעין, אם כי - ו *) דנריו אלה נמצאים גס כצד 106 ססשלו,לקירות מחלת-השנהב או השיל (•טמסקט) והלבנת העור הנקראת נשפת הסארסייס פעסס (<נ080). הסשר הזה יצא לאור בשפת ריסיא בחסילת שנת 1890 בחור חוברת מיוחדת אחרי שהיה נדסש מקודם כץ דרשות החכמים ותלמידיהם בבית מדרש החכמות אשר כקיעב (צד 112 נססרו שיצא לאור כהוסשה למאסף החכם 8חת17 על תחלואי העור). והנה כל מי שישים עינו על שתי התמונות הנמצאות בראש הססר של החכם מינה, (תמונת האשה ,שרה באי* ותמונת האיש ,יולדאש באי") יוכח לדעת, כי הכתמים השחורים, הנראים כאלה התמונות (כשני האיש והאשה ובראשי אצבעות ידיה) הם שארית העור שלא נשתנה עוד ללובן אחרי שהלבין העור על שני כל שטח הגוף. ואלה הכתמים הס נראים באמת כאלו הם מתנשאים ובולטים על שטח העור הלבן הסובב אותם וכאלו הוא סצושה צשוי דק (01141י5) במקום הכתם השחור. — **) בהוסשה א׳ לסוף המאמר נראה לדעת שמסדרי הןרייחא דתי*כ הם המציאו את ההבדל בין לובן השאת ולובן הבהרת, ומידס נאה הוראת הספחת שהיא משילה לשאת — 6 —