Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 98

מחלות העור בכתבי הקדש 98 ואם נחפש ונחקור לדעת: איזו היא מחלת העור (בגוף האדם) היותר מתאימה ומסכמת לספורי כתבי הקדש ולחוקי התורה אדות הצרעת וגם לעקרי ההלכות אדות .נגע הבהרת• — כמו שיבנו תמיד בעלי המשנה את הצרעת בעור הבשר (פירוש הרמב׳ם למסכת נגעים, פ׳ ד׳ ם*ה) — וכמו כן גם לדברי בעלי האגדה על החטאים והעונות שעליהם יענשו.בצרעת (מדרש רבה לספר ויקרא פרשה ט׳ו, ט*ז, י*ז), אזי נראה שהיא המחלה המולידה בלי כל סבה ידועה כתמים לבנים בעור האדם 71111180) (ם1ג1*81נטן>5>* 11£1ת10)סס611׳1 .8, המעוררים נועל נפש בעיני כל רואיו נם בארצותינו, ואף כי אם יולדו כתמים כאלה בעור ילידי הארצות החמות *) והנה בכל מסורי כתבי הקדש הנוגעים למחלת הצרעת נמצא שהצרעת הלבנה כשלג נולדה לפתע פתאום באיזה מקום משטח הגוף ולפעמים גם נרפאה בדרך נס ופלא — אם להיות לאות ולמופת, למען ידע ויכיר כל העם את כח ה׳ ויכלתו (שטות ד/ ו׳-ז׳; מלכים ב׳ ה׳ — הספור ע״ד מחלת נעמן ורפואתה ע*י אלישע) ויאמין בנביאיו, שהם מלאכיו ושלוחיו עושי רצונו; או שיעגש בה האיש, שנכתם עונו לפני ה/ למען יגלה פשעו וקלון חטאו לעין כל (במדבר י״ב — הספור ע״ד צרעת מרים; מלכים ב׳ ה׳ סוף הפפוי הנ״ל עיד עונש גיחזי, שם ט*ו, ה׳ — קיצור הספור עיר העונש שנגזר פאת ה׳ על המלך עזריהו ושעליו יסופר באריכות — דיה ב׳ כיו — וגם חוקי התורה המלמדים לדעת ולהכיר את סימני הטומאה בצרעת עור הבשר (ויקרא ייג עד פסוק כיח; מן ליח עד מיד) מדברים על בהרות לבנו ת,או גם לבנות אדמדמות (בלשו; המשנה ם תוך — עיין להלן בהערה) המתרחבות ומתפשטות בשטח הגוף לחוץ טנבולן הקודם ושבתוכן ימצאו גם שערות לבנות (פסיון ושער לבן — ואדות המחיה, שהיא סימן לצרעת נושנת ונקראת! בחוקי התורה .בשר חיי או גם "מחית בשר חי• נדבר באריכות במה שיבא). ובאלה הסימנים נוכל להבדיל ולהפריד *) בעלי המשנה העידו בסה מלא (נגמיש סיב מ״א) שהבררה העזה נלאית כהה בעור ילידי ארצות הלשון (בגרמני), ושהכהה נראית עזה בכושי. ובארה הרגיש העין את הלובן ביתר עוז אש הוא מוקף בצבע שחור — ועל זה נוסדה עצה ר׳ עקיבא במשנה הנזכלה, עיס בחינה ונסיון הציירים׳ שיראה הכחש הלבן תמיד כאלו הוא נמצא בעור האדש הביניני (שהוא לא לבן ולא שחור). וכן ימשש האצבע נס עומק ושסוע קל אס הוא מוקף בגבנוניות. — ואלה ההשכי־ס המגדילים את הרגשת השנוי ע״י לננוד (;)001111:48) בשוקע וגולה׳ בכהה ובהיר! היו גיכ למקור ההלכה אודות שעות היום המסוגלות לבדיקת המצורעים (שש ס*ב סיב) — למען לא יראו הכהמיס הלבנים חלשיש ביותר אש יחזק אור השמש, או יוהד עזיש אש יטעה אור השמש (כסו שהוא גיכ ביוש המעיק! שבו •הכהה נראית עזה•). ומלבד זה נמצא אצל בעלי ההלכה, שהכחסיש האלה היו מעוררים הסיד נועל נפש גס אס לבנותם לא היתה עזה ביותר (הריאה את הבהקנין אומר ברוך משנה הבריות; ס׳ שידיו בהקניות לא ישא את כפיו). וכפי מה שיבואר למסה נראה, כי המחרנמיס המאוחרים — ואולי גס בעלי ההלכה מזמן המאוחר— כבר לא נזהרו להבדיל בין בהק לבהרח (כמו שחמצא בהפרה לסוף'המאמר).