Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 78

78 ־׳/־ . שוד השוידיש בימיה עד אשר אמרו עליה: מי שלא ראה אח חרבן המלחמה הזאת לא ראה חרבן מימיו. אברי מי בין סופרי העמים פנה אל מכאובנו וספר את דמעותנו ומי יזכיר את הרונעו וחללינו אשר נפלו בחרב? לא שם להם על פני חוזות ספרי התולדה ואין זכר למו בתוך דברי ימי העמים אם כי התענו בכל אשר התענו ולקחו מיד האויב כפלים מכל אשר נגע ליושבי הארזוות אשר עברה עליהן רגל השודדים. לו שכנה חמלה וחנינה לישראל בלב העמים כי אז התלכדו יחדיו בלי להחפרד עוד תחת עול הרעות והזרות אשר חובלו בה גם שניהם כי איפה שתו גוים וממלכות את קבעת בום התרעלה אשר לא מזו ממנה בני עמנו! כן היה חלקנו במלחמת שלשים השנה כאשר התנפלו השוידים על עם אשכנז וארזות אוסטריא להשמיד ולהרוג ולאבד ולבוז בז, רק בזאת שנאה יחרה נודעת לנו שהיינו לשלל לרודפים ולנרדפים גם יחד ולא הונח לנו אף רגע כי כאשר קם שאון השדרים והארץ נחה ושקטה מעט מזעף הזרים ונהי למרמס תחת רגלי חיל הקיסר אשר בזדון לבו לא חמל על שארית הנסזאה ועל העוללות בכרם ישראל אשר נמלטו מחמת המזיק. לא היו ימים רעים לישראל בפרט בארץ מעהרן כבימי המלחמה העזה והנוראה הזאת וכמעט אמרו נואש לחייהם כאשר באו ימי הפקודה בשנת ת״נ לאלף הששי כי לא מזאו אנשי חיל הקיסר את ידיהם כאשר פשטו גדודי השדרים ושר הזבא טארסטענזאהן בראשם בנהר שוטף על נאות ארץ מעהרן וחומות הערים הבזורות נפלו ולא עמדו לקול שאונם והמוגם ותהי ,חתת אלהים על הארץ ועוד יותר מכל יושבי המדינה רעדה ופלזוח אחזה את 'בג, ישראל הנרדפים בלי חמלה על לא חמם בכפיהם שנואי נפש השדרים אשר התנפלו עליהם בכל מקומות פזוריהם ולא חסו על עולל ועל יונק בי אם הכו והרגו נער וזקן טף ונשים גם יחד. במטאטא השמד כן היה להם חיל זורריהם אשר לשמע בואם התחלחלו הקהלות הקדושות בארץ מעהרן. בלב נמס ובפיק ברכים שמעו את קול ענות חלושה אשר התפרץ מקרב הנענים והנדכאים אשר עליהם כבר עבר השוט השוטף ותהי רק זיעה הבן שמועה ודמים בדמים נגעו. קהלת פרוסניץ היתה הראשונה אשר נגע בה יד ה׳ כי ביום 14/24 1תנ11. באו השדרים בשעריה ובשני ימים אחרי מפלתה נפלה עדת קרעמזיר אשר נלכדה בחימה עזה ביום ״/" לחרש הזה וביום באה קהלת טאביטשוי כמזור ובמזוק ונם קהלת ברודא הנקראת בשם -18011ז*18זס 1>0ז8 פתחה שעריה לשר זבא השדרים אנדערלאהע וביום 2 סעפטעמבר בא טארסטענזאהן לעיר ניקלשבורג ותהום הקהלה הקדושה הזאת ופניה לא היו לה עוד י). ויהי כאשר הניח להם ד׳ מעט מחמת האויבים ורגזם דבתבו על ספר את כל אשר עבר עליהם ויקראו זומוח למען יעמוד זכר 4.ימים אשר נעשו להם נסים בהם ולא ימוף מקרב זרעם והרבנים מנהיגי הדור אחזו קסת הסופר בידיהם לשיר בשירים ובתשבחות וליסד סליחות ותפלות למען ידע דור אחרון פועל פעל ה׳ בימי אבותיהם אשר היה להם למושיע ולמעוז בעת זרה. ועוד היום מזכירים בבתי כנסיות ארץ מולדתי מעהרן כמו בעיר קרעמזיר ובלייפניק את הנסים אשר נעשו בימי הזעם והעברה הנוראה הזאת כי שארית ישראל לא יעשו עולה לשכוח את החק אשר קבלו הראשונים בי אם יעריזו ויקדישו את זכרון .,הקדושים אשר מתו על קדוש השם ויחבבו אח הזרות אשר נחקקו בספר לזכרון עולמים. ולהיות שלא נודעו עד הנה הזכרונות האלה הקינות והסליחות אשר יסודתן בקורות המלחמה הנוראה הזאת אמרתי אסורה נא ואראה איפה הנה וגם אחל לקבזן כעמיר גורנה ולאספן אסיפה למען לא יאבד זכרן וזה החלי לעשות היום בתתי לפניך, הקורא, אח קינות הרב ר׳ משה בירגל על חרבן קהלות מעהרן ועל אבדן בנו ועל מעהרן המתנה ואחריהן תבאנה הקינות אשר קונן הרב בר שמואל בכרך על המזור והמזוק בקהלות לייפניק ובאחרונה שמתי מדור בפני עזמו לאל מלא רחמים אשר יזכירו בו קדושי קרעמזיר והשערוריה אשר נעשתה ע״י חיל השויתם בעיר הזאת ולשיר הקטן אשר יקונן בלשון אשכנז ובכתב עבר על הרעה אשר מזאה את הקהלה הזאת. 1 הקינות של ר׳ משה בירגל אשר אני מוזיא הי1ם לאור בראשונה עם באור קזר נמזאות בסוף כ״י אקספורד סי׳ 1950 ה״ה ספר מגן דוד על זורח האותיןת מעשה אזבעותיו של הסופר י) ננ״ן נשפי ת6ז1011ג 1)1111 1ז6מז 1(80 ת1 ת16)6\ח801 ,11 נ 1> מ(1 .13 לד 83 9ד 93. — 2 —