Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 69

69 גוי ואדם יוכל היות, יש לאל ידו להראות עליה בדרך הנסיון, אך אין לאל ידו לחזקה ולבססה בשער. ההיא על ידי היכחות הגיוניות. חכמת מחקרי הארץ — 6!§06010 - תהיה לסופת ולמשל לאותן ענפי הסדע אשר מסקנתם נשענת— כמו מסקנת ה״הניון הבריא* השוקי— לא על איזה קבץ מנסיונותינו, כי אם על כל נסיונותיגו ובחינותינו, חבורם והשהוזתם זה לזה, הנעשים שלא מדעתנו, אשר מוצא דברם נשען לא על הוכחת שר^זרת היקשים אחת, כי אם על התלכדות כל דרכי מחשבתנו ובל - ז זוזי י אפני שקול דעתנו למרכז אחד, כי במחקרי הארץ — 0ז06010£ — נקבצים כמו בנקודה אחת קוי אור מחקרים שונים, מחקרי חכמת תנועת הנופים, סחקרי החמיה, חבמת-החיים — 16^131010—ידיעת־הארץ — 1116(ן8ז§060 — וכל יתר המחקרים הדרושים לבאור תולדות כדור ארצנו ובל אשר עבר עליו. הקדמה האמתית של החכמה הזאת מהחלת משעה שנפתחו השערים לפני ה״הגיון הבריא* בחכמות ומדעים, כי רק ה״הגיון הבריא* הועיל למצוא באור ופתרון נכון להשנוים הרבים, לההליפות והתמורות שנעשו בכדור ארצנו —בכחות הטבע הפועלים בה״בכחותשיש להם חקים קבועים וקימים וחוקרי הארץ לא יאמינו עיר בממשלת הכחות שלמעלה מן הטבע ובהשפעותיהם הנסתרות. פעמים רבות הגנו רואים כי האדם חורץ משפט נכון מבלי אשר ירע לבארו ולאשרו בנפיונות לקוחים מהמציאות וע*י הוכחות וסברות שאין לערער עליהן, כמו הערה רוח מטרזם על האיש הזה ורוח נבואה נזרקה בו. למשל הסופר אשר התרגל בעבודת הסופרים ויסגל לו ברוב יגיעה את הכשרון לערוך על הגליון את הגיוגותיו ורעיונותיו בסדר נבון ובהגיון ישר מבלי אשר למד כראוי את חקי הדקדוק ושמוש הלשון שבה הוא כותב, נתוח המאמרים ודקות חכמת הדבור-היפה, וסופרים כאלה נמצאים בכל ספרות, — סופר כזה אם הוא מבקר בעינו הבחונה ובהגיונו המחונך את המאמרים אשר כתב הוא בעצמו או את אשר כתבו אחרים ירגיש בחושו־ הספרותי כל משגה בסגנון ובבנין האמרות והדבורים, נם ידע למציא את התקונים הדרושים והנכונים, אף כי לא ידע לבאר לגו בדברים מובנים וברורים מה המה החסרונות והשגיאות שמצא במאמריו או במאמרי אחרים, בכה חטאו לחקי־השפה ומדוע הוא מתקן שגיאות אלה באופן זה ולא באופן אחר. חוקר־דין מנוסה ובחון יבין, על פי רוב, מסקירה הראשונה אם הנחשד העומד לפניו הוא אשם בדבר שנחשד או נקי מעץ; ו״משקלו הראשון* סוף סוף יצדק ויאוטת; בעוד אשר החוקר־דין בעצמו לא היה יכול לבאר לנו ברגע חרצו בלבבו את משפטו על הנחשד על מה נוסד משפטו זה ובאיזו דרך ואופן הגיע אליו, אולם משפטו והחלטתו ברגע הראשון נוסדו על הרושם שעשה עליו הנחשד במבטו, בקולו, בתנועותיו ובהליכותיו, דברים אשר בעין המתבונן המצוי אין להם ערך ושחר, כי המבט והקול לא ילמדוהו לדעת סתרי הנפש ומוטות הלב, אך החוקר־דין אשר חנך והרגיל את שבלו במקצוז! עבודתו ימים רבים יבין ע*פ רוב אא צדקת הנאשם או רשעתו כמו