Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 67

67 גוי ואדם חנכו כראוי את הנח הזה אם הוא ישנו בטבע אותו האדם, מפאת אשר האדם הזה הוא שקוע וטבוע בלמודיו המיוחדים ולא יצא מארבע אמותיהם. לפעמים קרובות הננו רואים כי הילדים המה בעלי "הגיון בריא" בנוגע לעניני־חיים שכיחים הרבה יתר מהגדולים; והננו רואים, על פי רוב, כי הילדים המחוכמים האלה, המפליאים את רואיהם בשכלם הישר והבריא, כאשר יגדלו ויהיו לאנשים תסור חכמתם מעליהם ובינתם תסתתר. סבת הדבר הזה הוא, כנראה, כי הילד משמש בשקול דעתו ומערכי־לבו הפשוטים מ&ר ונלוים לכל ולא ישים לבו ודעתו אל מערכי-לב אחרים ולשקול־רעתם, דברים המקלקלים את משפטי הנדול ומעבירים אותו על דעתו בהשפעתם ושפעתם. המשפט החרוץ של הילד שהוא בעל "הגיון בריא• דומה חוא בצדדים רבים להמשפטים החרוצים אשר השמיעו כסילים זקנים ואנשי לצון אשר משרתם וחובתם היתה להגיד את האמת בארמון המלך, משפטם וחוות־דעתם היו לפעמים כל כך אטתים, חריפים וחדים, עד כי שרי-החצר היושבים ראשונה במלכות יראו לשאת על שפתם אף מעין דברי הלצים. אנשים בעלי כשרונות מוגבלים יצלחו במעשיהם ומשפטיהם אם ישתמשו בנסיונות מועטים ברורים, ידועים ומובנים להם היטב, אבל רע ואוי להם אם לא ירעו את מקומם וסכום רכושם הרוחני הדל'ולבם ישיאם להשתמש באוצר רב של גסיונות לא להם והם פורעים חובתם הרוחנית לא .במזוטנים• ובתקלין וטבין כי אם בשטרות של הון זר: בענינים גדולים׳ בדברים העומדים ברומו של עולם לא ימצאו אנשים כאלה את ידיהם ורגליהם מבלי דעת באיזה אמצעים ישתמשו ועל מה להשען. בן כפר, אם הוא שם גם ראש הנבונים והחכמים, בבואו לכרך גדול הוא אובד עצות וכצל בנטותו יהלוך כחסר-דעה ואויל מנעוריו. לא כן בענינים קטנים, בחוג-צר, בדברים שכיחים, בממלכת הנטדים שם ידו על העליונה, ושלטת בכל. ובזאת נבאר לנו מדוע האנשים הקטנים והטונבלים בע־4י "ההגיון הבריא• בעניני-חול ובריות מפליאות לעשות בשוק החיים, — מדוע יתחמקו, ישתמטו, כמו בחוש טבעי, בהרגישם ריח.יטיחה רמה, וכיח מדעי או ספרותי ויתבצרו בחוטתם ובמאורתם, אשר שם מצבם איתן ומביטים על האנשים המשתעים בדברי חכמה וחקורה כעל משגעים ורועי-רוח הראוים שירחמו עליהם. במדד. אשר עבודתנו השכלית משועבדת לרצוננו, בה במרה יכולים אנחנו לחזק, לפתח ולהשלים את "הניוננו הבריא•, כן בהיקפו וכן בקושט משפטיו. מה שנוגע לחנוך "הניוננו הבריא• במובן הפלזסופי צריכים אנחנו להרגיל את שכלנו' לבקש את האמת בישר-לבב ובתמים בכל, ועלינו להמר ולהתרחק מהדעות הקדומות בכל מקצוע שאנחנו עוסקים בו עד היכן. שאפשרותנו האנושית מנעת; עלינו לראות בכל עיון ומחקר שאנחנו עומדים בו, כאילו אין הדבר נוגע לנו כלל וכלל ועלינו לשים לבנו ודעתנו כראוי לכל דבר שהוא בעד הענין שאנחנו מתחבטים בו או נגדו ולערוך בשקידה עצומה כל עובדא, כל אות ומופת, כל ראיה וסברה שהם נותנים תקף להשקפתנו על הדבר שאנחנו דנים ושופטים עליו או מתנגדים לה. כל אשר