Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 61

61 משוט באיץ ישראל טבעית אצלו, הוא מרגיש בנפשו כי הוא נמשך אחרי אבן־החן המושכת אליה כל לבות בגי הגולה והוא הולך בלי נאוה והתפעלות, בלי הכרזה ופרסום, והוא גם יעניק מכספו בחשאי לאחיו העניים היושבים לפני ה׳ בהר הקדש, ואם מצבו יר^הו והשתקע גם הוא בעצמו בארץ וימצא לו אוהבים ורעים בין אחיו בני ארץ גלותו. כן מתישבים בארצנו בני אזיה ואפריקה החשוכים אשר אור ההשכלה האירופית לא נגה עליהם וישובם הולך ונדל משנה לשנה, וזה שנה אשר בני בוכרה קנו להם נחלה רחבת ידים במגרש ירושלם במחיר עצום יותר ממאתים אלף פרנק ויבנו בתים המתנשאים לתלפיות ומתנוססים לתפארה, ואנכי הדל באלפי זכיתי להציב גבולות הנחלה ולמדדה. ומה היה לו נפל דבר כזה באחינו האשכנזים? הלא מקול הרעש התחוללה הארץ וחרדו שונאי הישוב מרבצם וקמו עלינו להכחידנו... — הנה לך חובב ציון בלי שרק ופרכוס, אמרתי לרעי הודר הצעיר, ובכל פעם תמצא בין באי שערי ציון בני בוכרה, ערב, בבל ופרם, ורק במקרה תראה, לפעמים, אחד או שנים מאירופה — האם לא טחיבים המה את אחינו הנאורים, המתגאים בחבתם לציון, אשר בכל חבתם יראים הם ^*ת הנסיעה לארץ ישראל ומבכרים עליה את כל ארצות אירופה העולות להם פי חמש בהוצאות הכסף ונופלות מארצנו בםממן?! י) — הפעם לא צדקת בדבריך, ענני התיר, האם שכחת כי הפי הארץ סגרו לפנינו ורק בקושי גדול והפסד ממון הננו מתנגבים אל תוך הארץ; כי גם עתה, אחרי אשר עלתה לי לעלות על החוף ביפו, עוד לא סר הפחד ממני כי בירושלם לא יתן לי השוטר העומד בפתח בית התחנה לבוא; אמנם אנכי הודעתי בתלגרמה לבעל המלון קאמיניץ כי יקדם פני והביאני העירה, אבל ירא אנכי כי לא קבלה בזמנה. — בלי תזכרה 2), ענה הסופר, אי אפשר לבא וגם אלה שיש להם תזכיות משלמים בעד כניסתם. , — היגע, ידידי, עניתי גם אני חלקי, — מי שענך על החוף ביפו הוא יענך גם בשערי ירושלם וסחר בשבתך אתנו לארוחת הצהרים במלון קמיניץ, תקבל את התלגרמה ששלחת, כי פקידי התלגרף אינם כל כך זריזים ונמהרים במלאכתם כמו אצלכם באירופה, עושים כל דבר בנחת ובמתינות ואינם מפריעים את אזרחי העיר ממנוחתם בלילה, לכל יש זמן וגם לקבלת התלגרמות. — ואנכי, לו שמעתני, נכנם הסופר לדברינו, כי אז איעצך להתחפש כאחד הנכרים האירופים, הלא פניך לא יעידו בך וטלבושיך י״טעו בנקל את השוטר לחשבך לאציל רוסי, ונכנסת בלי כל מפריע. — — חן חן לך, ידיד, ענה התיר, כבר בחלה נפשי להשתמש באמצעים האלה גם בפנים רוסיה הסגורים בעדינו ולא בשביל זאת באתי בשערי ירושלם... האמת אגיד לכם, הוסיף התיר לדבר, כי לי הוגד לי אף החצי מן השפלות והבזיון אשר ישבעו ירויו אחינו בעלותם על החוף, כי אז הבלגתי *) סטוג — אקלים. *רו. רבי יוסף חלוי, בירחון .נזמזרח וטטערב* חוב׳ ב׳. י) נלמונם כתב-םםע.