Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. [Seite]

משוט?ארץ :קזךאל. לרגלי מחלתי, מחלת החזה, יעצוני הרופאים להחליף האויר ולצאת לגור בין ההרים בירחי קיץ האחרונים, כי שם לא יגדל החום כמו בשפלה והקרחת איננה מצויה שם. בשנה הזאת בחרתי לי לשבת בחברון, כי שם האויר ממוצע ונעים וכרמים וגנים יש שם הרבה מאד. בשלהי ירח אב, אחרי כלות ימי הבציר במושבתנו .ראשון לציון,, יצאתי מביתי בלוית אשתי וילדי, במרכבה רתומה לשתי פרדות, ללכת רסדתד, היא תחנת־מסלת הברזל היותר קרובה ל.ראשוןי. השעה הראשונה, בצהרים. החום עלה למעלות ל״ה ריאומר. השמש בוער ככבשן, קרניו דוקרים כחרבות, כל התולדה כמו התעלפה מחורב וציון. אין קול ואין קשב. מרכבתנו תתנהל בכבדות בדרך החול אשר בין כרטינו. תוגה חרישית מסביב, אין פוצה פה ומצפצף, כי נם בעלי הכנף התחבאו עד יעבור להט השמש, בכרמים לא ירנן לא ירעע, הגפנים הורידו לארץ ראשן, אחרי אשר נצלו עדין מעליהן. רק הרוח הצח אשר יפוח מצד ה;ם יעורר רוח חיים וישובב נפש. ונעזוב את גבול .ראשון*, ויגדל עוד מראה השממון, אופני העגלה ישקעו בחול, השדות מסביב עומדים ערומים, כי עת הקציר כבר עברה ועשב השרה נחרב וייבש, ורק המקשאות והמדלעות אשר לכפר צריפין י), הוא צרפנד, הנשען אל גבול .ראשון*,;דאו אותות חיים, כי בעת הזאת יבשל האבטיח הצהוב והאדום והדלועים הטלאים עפים, הנזרעים אחרי כלות ימות הגשמים, (כי הגשם הוא אויב נורא לירקות האלה), כה הלכנו לאט כחצי שעה ונבא לכפר צריפין, העומד על דרך־המלך 2) העולה מיפו ירושליטה. הגרנות מלאים בר והדיש עוד טרם;חל, כי לא יעיז איש לגעת בגרן עד אשר יבא חוכר ה.עשור* לקחת החלק העשירי המגיע למלכות. זקני אנשי הכפר יושבים בצל תאנה עתיקה לימים מאד, הילדים רצים לקראתנו לראות את .הארוגים* הסרים אליהם, וכאשר קרבנו אל הזקנים קמו ממקומם ויברכונו בשלום ומקום יעדו לנו להנפש ולנוח מעט. הודינו להם על חביבותם ואומר להם כי ממהר אנכי ללכת ושוב אשוב אליהם בקרב הימים. עזבנו את הכפר וגפן דרומה מזרחה — אל דרך־הטלך. הפרדות בהרגישן במרצפת האבנים אשר מתחתן, החישו פעמיהן. המחזה לנגד עינינו התחלף כלו: פה כבר;ראו אותות הקולתורה. משני צדי הדרך ישתרעו גני ירק וכרמים. מרחוק, צפונה, תראה *) סנחות ס׳ר. י) 801108806.