Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 54

ממזרח וממערב 54 חוזר ונשנה: .סי האיש החפץ אריכות ימים ובריאות בלי גבול אל יעבור אף על אחת המצות והמשפטים". ראיה וסטך לדברי, כי תורת הבריאות של המצרים היתה בעצם וראשונה מכונה הרבה יתר לשמירת אושר הפרט מאשר לקיום העם הנני מוצא בדברי הירורוט האומר בפרק פ״ד מספרו, כי המצרים היו העם היותר חזק ואיתן אשר ראה בימי חייו. והעם הבריא, הפורה ורב הזה אשר מזונותיו הצמחיים עוד הועילו לרבויו למרות המעצורים הכלכליים, — כי העם העצום הזה אבד וכלה. עממותו נמונה ונמסה תחת השפעת אשור, פרם, יון ורומא אשר שפכו ממשלתם עליו. .10 מדוע? מדוע חרל העם, אשר פתח את רעיון אריכות הימים והקיום הנצחי למדרגה מאד נעלה, מדוע חלף •עבר דוקא הנוי ההוא אשר הניח את רעיון הקיום הנצחי ליסוד מוסד בדתו ויאטונתו ויקבע חותם זה על כל מפעליו, על כל דרכי חייו ונם על המות בעצמו? במסתרי הפירמידים ובאהלי הסתים של המצרים אשר שם ינוחו הכהנים המחוקקים מדורות קדם על משכבותם בשלום עד היום הזה, בעוד אשד עמם חדל לחיות, נמצא באור ופתרון נכון לשאלתנו זאת. הנטיה והשאיפה העצומה להאריך ימים אשר נטע יוצר הטבע בכל חי ואשר הסבה תמיר לעם מתפתח ברוחו לחוק חוקים ולעשות תקנות אשר בריאות האדם ושמירת נפשו לוקחות בהם חלק בראש — הנטיה הזאת בכל תקפה ועצמה היתה סגולת המצרים ויתר שאת ויתר עוז להם בנטיה זו על כל העמים. המצרים, אשר לפי דברי סופר יוני אחד, חכמו מכל האדם, נלכדו בשגיאה אחת, היא השגיאה אשר נכשלו בה גם חכמים וחושבים. המצרים לא שטו לבם ולא העלו על דעתם שהאיש מאריך קיומו ודורו בזרעו ויוצאי חלציו — המה התאמצו להאריך קיום גוף האדם, על ידי חנוט ושמירה מעולה במסתרי הפירסידים וכדומה, ויחפצו לשמור ולנצור באדם לנצח נצחים, למרות החוקים הטבעיים, את העובר וחולף בו. ובעמל ריק זה — לחיות ולה<עטר גם אחרי מותם, כלה כחם לבהלה. המצרים יגעו הרבה יתר להשאיר את נבלתם לעולמי עד מאשר עמלו להגן על העם החי בשלמותו מכליון ואבדון. כל עם משיג את הדבר אשר אליו הוא שואף בכל מאמצי כחותיו וכשרונותיו. לכן יחיו סגרי המצרים עוד היום, אולם— עמם מת, (חטשך יבא •) *) בחוברת הרביעית יבואו הפרקים הראשונים ע׳ד תורת הבריאות ב י ש ר א יי.