Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 35

35 ממזרח וטסערב הביטו על התבל ומלואה כעל בית מדרש אדיר וגדול, שאין לו לאדם בו, אלא ארבע אמות של הלכות ומצות, אשר עליו לשמרן ולעשותן, גם אם יכרע וירבץ תחת משאן. הרבנים לא דאגו לגורל העם האובד בעגיו כי אם פתגטם היה: .יאבד עם ולא תאבד תורה!* (הצופה לב*י צר 17) אף אמנם רבו מאוד הרבנים אשר באמת רעמו פגים ויתמרמרו על דתי הסריגה, "הקוראים דרור לישראל ונפשם ירעה להם על הסיגים והגדרים... אשר ילאה העם לקימם מן הוא והלאה בענפי מחיתו החדשים• (שם). יי) כמו כן יוכיח .החלוץ* ויראה לרעת, כי בכל הארצות והזמנים .שהיו הכומרים מושלים בכיפה וידכאו תחת רגלם כל עמי הארץ והוריהם, הרהיבו גם הי־בנים לפסוע על ראשי עם קידש ולרדות(בם) בזרוע כח ב$לה, בחרם ובשמתא ובגדוי,..*ז'). אפם באחת שגו המשכילים, כי שפטו מן הפרט על הכלל כלו וימתחו את דינם הקשה על כל רבני ישראל, מבלי שית לב אל הטו; הרבנים ברוב קהלות ישראל הקטנות, אשר בעד משכורת זעומה — שישה או חמשה שקל כסף לשבוע — המה אנוסים להיות כל ימי חייהם עבדים נרצעים לזדון לב הבוערים בעם העריצים, אלה בעלי הזרוע והתקיפים שבכל קהלות ישראל הקטנות. דברי המליצות והפרזות, השגורות בפי משכילי עמי אשכנז וצרפת משנות המאה השמונה עשרה, על אדור, תרמית הכהנים ותעתוע הם לאטר: כי המה רק הטה אשמים בכל העמל והתלאה שבדברי ימי העולם — את דברי המליצות האלה לקחו משכילי היהודים כתוטן ויישתמשו בהן אף הם בנוגע ליחוסי חייהם של בני ישראל בגליציה וישכחו כליל, בי נם בימים הנוראים של שלטון הרבנים בישראל, גם אז היו מצויים בקרב כל עדה וערה אנשים תלמידי חכמים, שאינם תולים בדעת אהרים, ורבריהם היו שקולים ונשמעים בהלכה ודת כדברי הרב עצמו. תוצאות הרעות הקדומות האלה היו, כי המשכילים עברו חוק ותחת אשר היה להם לדרוש מאת הרבנים : ידיעה רחבה, כוללת ומקפת את כל המקצעות שבתלמוד ברוח משפט ובקרת נאמנה, תבעו הם מאתם דברים, שרק הכהן הגדול לישראל, בימי שיא חוסן האומה ועוזה מלפנים, אולי היה לאל ירו לעשותם ולמלאיחם. על אדות הדבר הזה עוד נשוב לדבר בפרוטרוט בהגיענו לנתוח הספר ״תכונת הרבנים*. — כגורל הרבנות היה גם גורל החסידות! הרבנות והחסידות, הצרות הצוררות אשה את רעותה מתמול שלשום, כמעט הרגישו כי אורב קם עליהם, כי קמה ההשכלה אשר למראה עיגים נדמתה כאורכת להיהדות, שבו ותארנה פנים אשה לרעותה ותתנינה אהבים. מעשים נקרו ויאתיו. ודוגמאות נמצאות כתובות לזכרון בספר "מגלה טמיריך, כי רבנים אחדים, בשאפם למצוא למו חלקה טובה ושמנה, התכחשו לאמונת לבם ויפזרו מלא חפגים ח וגף ותהלה ״) בכורי העתים החדשים צד 26. ״) החלוין תרי׳ב דף 37.