Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 34

34 לתולדות הספרות העברית. מבוא כללי. במערכת ספורי-החולדה בספרות הפולנים, שנערכו ונכתבו סיםווז הסופר ברוניקובסקי, אשר ספרע ערוכים בלשון אשכנז ^כבדה, עד הסופר המצוין הינריך סינקיביץ גאון המספרים הפולנים בדורנו. יתר שאת אמנם להחזון הזה בישראל, כי פה איננו יוצא לפעולות ידים בדרך ספרותי, כבקרב הפולנים, כי אם על ידי המון מעשים ועלילות דתיות שונות, כבירי הערך בחיים, המביאות את כהות הנפש לידי התרגשות כבירה ותנועה נטרצה. הסערות הנוראות, אשר השתערו על בני ישראל במשך שנות נדודיהם, אמנם העלו שרטון על חייהם הלאומיים־הרתיים, המעולפים קסם הרוח והשירה, ויכסום בקליפה נסה ■ משחתת-המראה, שאיננה נחשבת לא לדבר שבקדושה ולא לדבר שיש לו ערך בפני עצמו, אבל הסרת הקליפה הזאת והרחקתה צריבה להעשות לאט לאט בידי החיים עצמם וכל תקון או הרם בידי אדם בחזקת יד נמהרה אך לחטאה יחשב. המלחמה על דרכי החיים הנהוגים בישראל היתה נכונה וערוכה גם אל טול פני הרבנים. זחיחות-הלב ותאות הבצע מבלי, כל רגש חמלה וחנינה, תאות הפלפול הריק והעיון בספרים •כאינם טתיחסים להחיים, משטמה. להזכוי והחרות וההתעטרות בעם ברוח עריצי. הבומרים ותחבולותיהם — הן הנה האשמות והחטאים אשר השיאו משכילי העת ההיא על הרבנים. אם נשים אל לבנו, כי המשכילים האלה ברובם בני כרכים גדולים היו ועיניהם חזו איך רבני המחוז, המצוינים ביחש אבות ועושר, רודים את העם במקל חובלים בכח הזכיות המיוחדות אשר חולקו למו מטעם הממשלה; אם נוסיף עוד לשית אל לבנו, כי אחדים ממשכילי הדור ההוא עוד זכרו היטב את תעלולי .רבנות המדינה* אשר חבריה השחיתו התעיבו עלילה בכח המשרה הנתונה בידם וימיטו שואה רבה בשעתם ״*), — אם נשים לב לכל אלה, הנה אז לא יפלא בעינינו מה ראו המשכילים על ככה כי התמרמרו אל הרבנים וידברו משפטים אליהם. מלבד זאת אין להכחיש, כי תגבורת הפלפול המשחת בקרב' היהודים בפולין בעקרה ויסודה לא היתר, אלא מעין אותה תאית הריב והברון אשר תקפה אז בקרב אצילי פולין ורק שונה היא בצורתה בהתעטפה בחלוקא דרבנן. הרבנים, בעלי התריסין, בהתננחם זה את זה בהלכה, לא לשם האמת נחכינו, כי אם לשם תאות הקנטור והנצוח. כי החומרות, אשר התחכמו להמציא בפלפולם, הן מכלות את ממונן של ישראל ואוכלות את יגיעת נפש העם החי חיי צער ולחץ, — הדבר הזה לא נגע עד נפשם. אף אמת ונכון הדבר, בי מרבית הרבנים בימים ההם לא ירדו לסוף דעת התלמוד ולא עמדו על יסוד החיים הפנימי שבו, שעל פיהו כל המצות באות רק על מנת לתת און ועצמה להחיים, לקדשם ולפתחם, כי אם "') ימי רבנות־המדינה לא נמשכו ורק כברק_הנריקח פתאום וער ארגיעה נדעך אורה. דברים מפורטים על דבר רבנות המדינה בגליציה נמצאים ב״כנכי תלהק* שנת 1853 חוברת י׳ח עמוד 63. רב המדינח הראשון והאחרון היה ר׳ יהודה ל#ב ברנשטיין אבי אמו של ר*צ חיות. — 14 —