Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 30

•) לתולדות הספרות העברית. סאת נג ווייססבערג. סבו* כללי, סרק ראאון. ההאכלה בגליזדד" **) המשכילים בגליזיה שאפו להוזיא את מערבי ל : אלה לפעולת־ידים. עבודה רבה להרחבת השפה והתפתחותה אנו מוזאים :יחוד בכתבי העתים של הזמן ההוא. כה נמצא למשל ובכורי העתים* ו״נ״בבי יזחק* על יד דמון מאמרי מדע וחכמה, הערוכים בסגנון נח וקל, גם עתרת חומר לחקר ,תהלוכות השפה ודרכי שמושי המלים להוראותיהף. אדיר חפץ המשכילים היה לעשות שפת עמם העתיקה, הקדושה והחביבה עליהב, למוכשרת ודרושה לבל חפזי החיים, לחדש את נעוריה ולעשותה רבה ונוחה לקבל כל זורה. וכה הננו רואים את חזון האהבה להלאום מתגלה לפנינו בדמות אהבה לשפת ספרותו עתיקת-קדם. אולם יתר שאת למערכי לב יזחק ערטער בדבר הזה. הוא איננו מוזא שפק ב״ספרים בתורת הלשון ומערכות מלים", אשר יאספו אל אוזרם כל המלים הנמזאות באיזרות השפה משנות דור ודור, כי אם יביע את חפזו מפורש, כי נחוץ ליסד נם .בתי ועד* ו״אגודות* בלשנים .חוקרי תהלוכות השפה ומחוקקיה", (הזופה לבית ישראל. דפוס ווארשא. 1888. זד 27). בחבה יתרה ושקידה נמרזה שוקדת ספרות ההשכלה בגליזיה על תקוני החנוך לנערי בני ישראל והמוני העם. בעיקרו של דבר יוזאת ההשכלה הזאת בעקבות .המאספים*, את מעלות רוחם תשים לה לקו ואת יסודותיהם — למשקולות, אך עולה היא עליהם בבחינת איזה פרטים,. כשאפה לבוא אל מטרתה על ידי שטה ססוימה ומשוכללת, ערוכה ברוח חשבון ודעת. המאספים, המה משכילי אשכנז ואוסטריא שחיו במחזית הראשונה של שנות המאה התשע עשרה, אשר תגאי-החיים באשכנז ויחוסם אליהם היו למו לקו, שאפו גם בדבר החנוך בעזם וראשינה לחנוך בני ישראל בטעם אירופא ורוחה; כל מגמתם היתר, לראות את היהודים מחונכים באופן שיזכו אם לא לכבוד וגודל, עכ״פ לחן'וחסד בעיני הגוזרים שכניהם; אף אמנם גלו את דעתם לאטר, כי בני ישראל גרועים ופחותים המה במזב תרבותם מכל יתר שבטי העטים זולתם ומאד הטיבו לעשות לו שמו לב להיטיב את דרכיהם ולשוב ממשובתם. כן נראה, למשל, ב״בכורי העתים* (תקפ״ב זד 56) מובא מאמר אחד הנדפס ב״המאסף* ניסן תקמ׳ד, המפליא להלל ולשבח את כל הטוב והזדקה אשר עשה הארכיהגמון מטאינץ להיהודים לאמר: .... הן בכל הטוב אשר עשה ההגמון עם היהודים היושבים בארזו וזרוע .זדקתו אשר הראה להם, עוד משובת אבותם בם, עוד לא הסירו מעלליהם .הראשונים מקרבם, לכן ידו נטויה שנית לעשות טובה עמנו להשים עין על .חנוך ילדי עמנו גם ללמד בני ישראל עבודת האדמה... ועתה ראו נא אחי .ועמי! הנה האדון ה׳ זבאות מסיר שנאת העמים נא הסירו גם אתם ,ר ו ע ט ח ש ב ו ת י כ ם מקרבכם, אז יום יום יגדילו עמנו חסדם וברית .שלום תהיה להם עטנו, גם עם בנינו מחר, גם הטה (כלומר הבנים אשר יולדו ליהודי הדור ההוא) לא ישאו עוד חרב שנאה על העמים וכתתו את *) הסשך סחונרת ב׳ יד 46. **) נא־ססת בית היסום נססטו הסלים האלה בחוברת כ׳. — 10 —