Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 27

27 להולמה הגאון רבי משה סופר על הבריות והשתדל להרבות כבודם ולרוב לבנות להם בית וליסד עתירותיה ם ועל בן אף הם דבקו בו באהבה, ואני ראיתי אחדים סתלמידיו אשר סרו מאחרי מועצותיו, אך סאהבתם אליו לא סרו, ועד אחרון לשסו ולזכרו תאית נפשו. כאשר היה לאב לתלמידיו אף בן היה אח נאמן לחבריו הרבנים להגן בערם נגד הקהלות אם ראה כי עול נעשה להם. פעם בא בדברים טובים ותחנונים להציל העשוק סיד חזק ם0נו (שם סי׳ ה׳). ופעם בפסק דין ובדברי תוכחה וזה אם רוצים בחזקת יד להעבירו מנחלתו (שם סי׳ כ״א וסי׳ כ״ב ואויח סימן ר״ס. אמנם כאשר באהבה ובקנאה גדולה החיש תסיר לעזרת הרבנים נגד עושקם כח אם יחידים או צבור רצו לעשות להם עול אף כן רע עליו המעשה אם הם בקרב עדתם לא נהגו כשורה, ובפרט אם השתרר עליהם שלא בטובתם ונתמנה רק במצות השררה ואז קנאת צדק אכלתהו ולא נשא פנים לאיש ההוא אף אם כגובה ארזים גבהו בתורה (חחט סי׳ י*ט) ועל אחת כמה וכסה אם לא טובה השמועה אשר מעבירים עליו עם ה׳ על משפטו ומעשהו בהנהגת הרבנות כי אז באין משוא פנים דן עליו את הדין וחייב את החייב (שם סי׳ קסיב). ועי׳ בהשמטות שם סי׳ ר״ז. אבל . גם - אז לא היה נמהר במשפטו, כי אם מתון מתין היה בבואו לידי נסיון להעביר רב משררותי (או*ח סי׳ מ׳א). והנה אלה המרות היקרות הן ^עט מהרבה, אבל גם הן מספיקות לקנות לו תהלת כל הישרים אף אם בדעות ובמנהגי הדת יש מאפל בינו וביניהם. שמעתי, יש אומרים כי דרכו בהוראה להחמיר יותר משורת הדין רק הרבה לעשות סייגים מדעתו. הקורא בדעת ובמתון בספרי חתם סופר יצחק להם. מהם יראה כל משכיל על דבר בי ההפיך הוא האמת. בכל הוראותיו מהפך להביא ראיותיו ותעצומותיו מן התלמוד והפוסקים. הן אמת הדבר כי מרוב חסידותו היה מיראי הוראה, והרבה פעמים נמצא שמהפך בדברים ארוכים לברר איזה דין לאמתו, ואחרי שעלתה בידו ביגיעת בשר ורוח למצוא היתר לנדון השאלה יניח הדבר לשקול דעת השואל להורות למעשה, ועוד יותר שגם לפעמים יבקש מאת השואל שלא יסמוך אף על עצומותיו כי אם כדעתו ומחכמתו יכריע הדין למעשה. וכן לא יוכחש כי כל אחד מפסקי האחרונים היה ישר בעיניו להביא ממנו עדות וראיה להחמיר, ובפרט היה כל דבר ודבר ממנהגי רמ״א וחוטרותיו קדש לו. וכן הודה הוא עצמו בלי העלטה. שפעם אחת היה^לו פלפול עצום בענין גירושי; בעל כרחה עם הגאון רבי משה מינץ מאויבן ישן והיה הרין והדברים שביניהם כמעט למחלקת, וכתב אליו הרב מאויבן שהוא רואה כי הגאון מפ״ב הוא מחירא לצאת חוץ לגדר הרמיא אפילו כחוט השערה ועל זה השיבו: אני אומר עליו חכם עדיף מנביא כי כן הוא והיא תהלתי והיא תפארתי (אה*ע סי׳ קניא). ואני אחשוב כי גם זה הוא כגדר נטיה אל צד החומרא אשר משתדל להחמיר לדעות מתגגדות לא מספק כי אם מדינא וראי, והמציא דבר חדש: שהיה קבלה ביד האמוראים שהלכה למשה מסיני הוא שהלבה כדברי כלם להחמיר (אדח מי׳ קניד). ובמקום אחד רוצה להגדיל מעלת חנכה ופורים ועשאם דאורייתא (יחד סי׳ רל*ג ועי׳ גם בטורי אבן ריש מגלה), ונמצא עוד במקום אחר