Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 26

ממזרח וממערב 26 פתחי לבנו גס דבריו נשמעים והחדל יחדל. כי הם באמת רוצים לדחוק את השעה, הם רוצים להעביר דבר סן הארץ אשר ביסינו כבר נושן בארץ, ולא ישימו על לב כי דרך הרוח אשר הם יקדישו עליה מלחמה כבר נהיה בימינו רוח הזמן המושל ממשל רב בארצם ברוב קהלות ישראל, ועל כן הם הבאים בחזקה לכלוא את הרוח הם הם המחדשים הם הם ^הרוצים להתנשא על מנהנו של עולם ההוה להעבירו, והם הם אשר בעד ערפל ישפוטו והיא לא תצלח. לא כן הרב רבי משה סופר הוא עמד בראשית החליפה בעוד המשפט הראשון היה מנהגו של עולם והיה רצונו לעכבה בהליכתה הראשונה ועל כן לפי דעתו ובטחונו בכרו מעשיו, ולפי קנאתו למנהג אבותיו ורבותיו אשר גדל עליו מנעוריו, אשר נחשב בזמנו מנהגו של עולם, בו לא נוכל לתת תפלה ובמעשיו, אף אם נפשנו תאבל על משוגתו כי לא ראה האותיות לאחור. בי איך נתן חפלה במעללי איש אשר בתם לבב ובישרת המחשבה עשה כל אשר עשה, אחרי בי לפי מדת דעתו ורוחו בל משפטו ומעשהו הוא הדבר אשר חפץ אלהיט, והמביא את האומה היהודיה לאשר הרוחני בל יצען לעד, וחזקה אמונתו בי יחשב לו זאת לצדקה לתת נפשו על זה להנהיג את צאן קרשיו בדרך המוביל לאשר הרוחני הזה, עקב מחשבות טהורות~כאלה קדוש יאמרו לו גם אשר לא כמחשבותיו מחשבותיהם. זכרתי ימים מקדם ונוכחתי כי כל הישרים בלבותם גם מנגדיו בדעות לא מנעוהו מכבוד. גם אם חשבו זה או זה מפעליו לטשוגה, וזה או זה מדרכיו'לא יתכנו בכל זאת בחרדת קדש הביטו גם על שגיונותיו, ויען מה? יען כי זאת ידעו כלם כי בכל אשר עשה היתה כונתו טובה, מחשבתו טהורה מכל כתם וכל מעשיו לשם שמים. אין אחד מכל מכיריו אשר אמר עליו כי הלך אף פעם אחת.אחרי בצע כל דבר. מי מכלם לא ידע כי מעולם לא היה נבהל לעשות עשר אך בכל עת עשה צדקה ברוחב לבב מאין כמוהו והיה מבזבז כל אדר לו לעניי עטו, ומי לא ידע גודל ענותו במשאלות נפשו והשתמרו סבל המותרות. אם נקרא בתשובותיו בשום לב יגלו לעינינו מדותיו אשר מכריעות אלף פעמים את שגיוניו. לעולם לא הכיר פנים במשפט ולא היתה בכח אהבתו לאיש לקלקל את השורה5). מנעוריו היה בורח מן הרבנות, גם אחרי אשר נפל עליו הגורל לקבל רבנות כמה ירעה נפשו לו, כי הוכרח לקבל פרם בעד עבודת הקדש אשר עבד. ומה מאד תהמר, נפשנו על דברי צדקתו שהשיב לרב אחד אשר שאלו על אודות הדבר הזה, שכתב אליו שמאד הקשה לשאול •ובשנם אני חשוד לאותו דבר בעו״ה ואפילו תלמיד חכם שאומר דבר בשעת מעשה אין שומעין לו וכל שבן איש כמוני' שאין לשמוע ממני במה שאני נוגע שאני מקבל פרם מן הקהלה בערה* (ח*ם סי׳ קפ*ד). אב רחמן היה לתלמידיו אשר יותר מכדי יכלתו תמכם והיה טאהבם *) עי׳ חים או״ח סי׳ י*ג מש*נ לאוהב נאמן גאון גדול מופת חדור הזקן ויושב בישיבת ׳*בקש ממנו שישלח מכתב עדות שע׳ם דת ראוי ׳*ימלא הבן מקום חאב ברבנות והשיב פניו. את שם הגאון לא הזביר. אבל טענין התשובה נראח בי באח ממעחרען והיתח בנדון רבנות המדינה. ובחיות כן לא אדע סי הוא השואל שאי אפשר שסהר׳ם בנעם שאל שהרי יום חתיסת החשובה היתח ב׳ אדר חק׳ג ובעת ר1־.וא כבר רבני מהרים לא היה עוד בעולם שמת בתקפים.