Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 25

25 לתולדות הגאון רבי משד. סופר החולים ומפתם תאכל, אבל הנסיון הזה יהיה גם כן רק ספק יביא תרופה ספק תמות, פן לא יהיה ביכלתה לסבול הסטים החי־יפים שיתנו לה, ועתה שאל השואל אם םותר לו לתת אח בתו לבית החולים או לא? והורה הרב לאיסור טכטה מעטים: האחד טפני שהנסיוז ספק לחיים ספק לפות, והשני טפני התנאי שלא תאכל רק משלהם דברים האסורים ■ומבוארת כונתם להעביר על הדת ובכיוצא בזה יהרג ועל יעבור, והשלישי שיש לחוש להעברת דת. והרביעי טשום יחוד 4). והנה הסכת ושסע איך היתה זאת ההוראה, אשר בעצם וראשונה מקורה רק בעצמת חסידות הרב, לטכשול עון לאחד טתלטיריו, אחר שנים טספר אירע שרב אחד טתלטיריו היה לו בן חרש־ אלם וייעצוהו שיתנהו לחנכו ולחכטו לאחד טן הבתים שיסדו היהודים בוויען ובפעסט בעבור החרשים האלפים. ועתה בא זה הרב בשאלתו אל רב גדול טסנו בחבטה אחד טחבריו בישיבת בעל חתם סופר, אם מותר לו לעשות כן אחרי שהוא טבת ש וטרי הדת אשר קיטו וקבלו עליהם ועל זרעם שתהיה להם השחיטה באלה הקהלות וויען ופעפט פס לה ונבלה והרי זה כטאכיל את בנו נבלה בידים ותטך יסודות שאלתו בההוראה הנזכרת שהורה רבו בחתם סו ר. ועתה צא וראה האי; התלמיד הזה מתחסד עשר טונים טרבו, ולא עוד אלא שזה המפריז על טדתו שכח ולא ידע הוראת י־בו בטקום אחר שעוד גרוע מגרון שלו היה נוטה הרב חתם סופר להתיר ואך מיראת הוראה כדרכו לא התיר בפומבי (או״ח סי' ם*נ). אכן אל תרמה בנפשך כי חמם טע פיהם והפרזתם על מדת רבם הצליחו להחזיק בכח טעשיהם אחרי עבר כחצי■ שנות טאה את מועצות רבם ומבוקשו בזמנו, לא הצליחו! רק זאת צלחה בידם להביא שערורה בארץ לרחק הלבבות ולהרבות מחלקות בקהלות ישראל וטי יודע אחרי מתי עוד? אבל לדחוק את השעה ■לא עלתה בידם. שא עיניך וראה בכל פאתי הארץ המבורכת הזאת והבט אל החליפות בה, הן הישיבות לפי הרוח בימים הקדמונים הולכות הלוך וחמור ותחת זה התבונן נא אל הישיבה אשר נוסדה בבודאפעסט על איתני התורה והחכטה, האמינה וההשכלה איך גדלה יהצליחה ועוד מ נה אל שנה תיסף צמחה תציץ ותפרח ותשא פרי לתפארת. ואם נם עוד אחת הנה ואחת הנה טן הישיבות הישנות ימיה ימשכו כטשפט הראשון בימי קדם, זכור ואל תשכח כי רוח הזמן לא יצעד בצערי ענק וחצי שנות מאה אך מר מדלי הוא בים התולדה — ועור חזון למועד! מאד יש להתאונן כי עוד נמצאו רבנים. מתלמידי ישיבת פרעסבור; אשר לא יבינו או לא ירצו להבין טה בין דורות הראשונים בהלו נר הגאון בעל חתם סופר עליהם ובין דורותינו אלה האחרונים, ובחזקת יד מבקשים לכביש את הזטן ולהעלים עין ממשאלותיו. ועליהם אני אומר כל הרוצה לדחוק את השעה השעה דוחקת אותו. וכל השומע בקול הזמן הדופק על י) לא יעלה על לני להכניס נפשי בפלפולים ני אין זח מכינת מאסרי רק איסר כי יש דברים נגו. ואם מסרת חסידות חורה סי ידי; עסי ואם לדץ יש תשובות ותשובות. ועי׳ עור שאלה ביוצא בזו בתים אויה סי׳ פ״נ. 1