Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 24

ממזרח ומטערב 24 יבשילוהו בהליכתו, ואיך יבינו ערך חפשם פן המצר? ועל כן לא הם כי אם העם היודע סרת נפשו וצרתו הוא השופט אשר לו נאה ולו יאה .לשפוט ולהבין טה טובו ובזה'נבין קול השש1ן וקול השטחה אשר הריע העם לתקות החלוף לטוב בטצבם המדיני ונבין נם שאלת אדונינו: השמחה טח זו עושה? ובאטת לא ראינו ולא טצאנו כי טבני העם הלכו בזה עצוטי־עינים אחרי סועצות החתם •סופר, ואם נמצאם", לא היו טן האנשים יודעי בינה לעתים. תולדות הזטן הורונו כי חזק ואמיץ רוח העתים סכל כחות נבר אף אם כארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. לפני הרוח הזה נכבשו כל מועצות הגאון, אם נבינה במעשיו נטצא כי הדברים אשר היו מנעוריו טשאת נפשו והקדיש להם כחו ותקף רצונו נכשלו באחרית היטים בחליפות הזמנים ושנות דרכם ורוחם. בכל עז בקשה נפשו לתת לכל פגהני ישראל אשר נושנו בארץ שארית עולם ואף הקלים שבקלים אשר אין להם טעלה כי אם יושנם, וראינו כי טן החפץ הזה נולדה גם קנאתו העזה נגד המדעים ובקשתו להרחיקם מתוך קהל עדת ישראל, וטטנו ניכעת תשוקתו שגם טצב האוטה המדיני ישאר בחזקתו לא יחליפנו ולא יטיר אותו שוטר ישראל, כי בצדקתו בענות לבו האמין כי יאה עניותא לישראל, ואפנם כל אלה הלא היו לאל וטה שבקש לא היה. הטתבונן בהרוח ההולך כמעט בכל נפוצות ישראל יראה עין בעין כי כן הוא. וטדינת אוננארן אשר בה היה הגאון הזה נגיד וטצוה לדורו היא בי; הראשונות אשר סרו טהר טדרכו וטרו בטועצותיו. ואולם אל תתטה על החפץ אם תראה כי עוד היום בטרינתנו הנה והנה נטצאו אנשים וקהלוח הטואסים בכל דבר חדש ורוחם זרה לכל טדע, ורוחם כטה לטעטד הטדיני הישן בעוד היו יושבים בדד סגורים בחוטות הנהעטא, אם תראה קנאים פראים שונאים כל איש אשר לא -יאבה ללכת •אתם, אשר לא ישעו לרוח זמננו ועוד היום הם מבקשים להחזיק בפעוז מצות רבם הזקן בזטנו, אשר לפי דעתי אילו היה חי עטנו היום ויראה החליפות אשר הביאה העת הוא עצטו לא היה מחזיק בה כלפנים. אליתתפה! אין זה חדש תחת השמש, בכל דור ודור נוכל לראות כזאת כי תלמידי החסיד מתחסדים יותר מהחסיד עצטו. אף כ; היה בתלמידיו אשר באו אחריו כי הרבה מהם היו קנאים יותר ממנו ונהגו כמנהג רחבעם בן שלמה מלך ישראל, אשר אמיר : .אבי יפר אתכם בשוטים ואני איכר אתכם בעקרבים* יהעבודה שגם זכו עקב הטדה הזאת למה שזכה רחבעם זה המלך הנחעה שקרע המטלכה לקרעים, גם הם קרעו הקהלות לקרעים, חרקו הלבבות והפרידו בין אחים איש לבצעו מקצהו והיתה האומה לשני מחנית. לטען תשכיל ותדע איך בלי דעת ובלי הבין כונת רבם הפריזו מקצת תלמידיו על מדת הרב אכפר לך פה מעשה שהיה. הלא ידעת את ההוראה המתמיהה אשר יצאה טאת הרב בתש בה אחת — הלא היא כתובה בספרו חתם סופר (חלק יו*ד סי׳ ע*ו). על דבי עלמה בת עני נגועה ומוכה בתלי נכפה. והרופאים אשר נסו להביא לה׳ תרופה כבר התיאשו טרפאותה והנה האב הנכאה נועץ עטהם טה לעשות לבתו ויאמרו לו כי אין לה תקוה בלתי אם יתננר. לבית החולים של הבוטרים. אדוני הבית התרצו לקחתה ולנסות רפואתה בתנאי שיהיה משכנה בבית