Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 23

י/ לתולדות הגאון רבי משה סופר 23׳ דגר שקר ולעשות חוגף, ואתה דע לך עוד כי תאותו הנמרצה להחזיק בכל דבר ישן נושן וחפצו העז לבלתי תת אף קרן אחת מאור ההשכלה־ לבא" אל בית ישראל הביאוהו עוד סצד אחר להתעד אל רוב הנבונים באוסתנו. הנה נודע הדבר לשרי, כי בל ישע וכל חפץ בקרב ישראל מתחלת המאה הנוכחית וכבר עוד זטן סה לפניה היה להשיג שווי זציות אדם בכל אזרחי הארצות, גאולה מחרפת אדם לפדות נפשנו סבוז הנאיונים. השגת המובה הזאת היתה ליהודים בכל נפוצותיהם תאית נפש. ועתה מי יאמין לשבועתנו אם נאמר כי זה הצדיק המצויין בין אוהבי עמם היה אחד מן היחידים המעטים אשר נער יכתבם החושבים כי אך טוב לישראל להשאר במעמדם הסדיני אשר עמדו עליו מאז כי זה ערבה נאמנה שישארו גם כל המנהגים הישנים, ודי לגו לטובתנו נם לאשרנו אם רק לא תכפו עלינו הצרות והרדיפות ובכל זאת כן היה. עמאנציפאטיאן ושווי זכיות היהודים לזכיות בני העמים אשר בקרבם אנו יושבים לא היו כרוחו — כן שמעתי מפי נאמנים ממיודעי הגאון. ויהי בשנת תקציג באה השאלה על דבר היהודים באוננארן לפגי ועד שלוחי המדינה אשר בעת ההיא נועדו בעיר פרעסבורג, ונועצו יחד שרי המדינה ואציליה לנדר טצב היהירים המדיני והיה קרוב הדבר על פי רוב הדעות שעמר דבר העמאנציפצאטיאן לטובה ויהיה שווי זכיותיהם לחק ולא יעבור. מי יערוך הששון והשמחה אשר היו לכל קהלות היהודים כי נתנם ה• לרחטים לפני המחוקקים, וראשי עדת פרעסבורג אשר היתה בעת ההיא רמפיארח והנבחרה מכלן עטרו בראש להביא דברי תהלה ותודה אל האדונים המחוקקים על הצדק והחסד אשר עשו עם ישראל. והגה פרנסי העדה יפנו אל הרב רמ״ס ויחלו את פניו כי יקח נם הוא חלק בשמחתם ותורתם ויבקשו סמנו כי הוא יהיה למליץ לרגשי לבבם ויבשר תודת היהודים מעל הבמה בבית הכנסת בדרשתו בקהל רב. מובן הדבר מעצמו כי לא יכיל משה להשיב פניהם ויעשה חפצם. אבל מאד יש להתפלא איך עשה זאת? הוא נתן להם תודה על כוגתם להיטיב מצבנו החומרי בארץ, אבל הוסיף לאמר הלא זה החסד אשר הם רוצים לעשות הוא רק חסד גופני, אם כן השמחה מה זו עושה? הדרשה אשר דרש במעמד ההוא ארוכה וקצתה נדפסה (במחברת חוט המשולש דף ליג). כל הקורא איתה יראה רוח תאניה חרישית עוברת בה, ויבין לדעת כי זאת הטובה אשר היתד. לנילת לב לרוב בני עמו היתד. לו לכאב לב ולאבל, וגם ישתומם על אשר קרא לזה החסד אך חסד גופני! כאלו חפשיות האדם מתחת עול סבלו, פדותו מעקה מוסרית, גאלתו מבוז הנאיונים. והתנשאותו אל.מעלת אנשותו כאלו כל אלה הטובות רק טובות חומריות הנה ולא יותר. אבן מה נעשה כבר הורנו הנסיון למדי כי רוב הצדיקים והחסידים היושבים בסתר חדרם ־ כל היום לא היה להם מושג. ברור מכל הנעשה בעולם העש־ה ומכל הנדרש לאושר החיים המעשיים ועל כן אך מעט ידעו ויבינו מן הדברים אשר נפש העם מבקשת ושוקקת אליהם ומן הטובות הדרושות לחפציהם. הם לא ידעו את מכאוביו, לא ידעו את המון יגיעותיו בחוץ בין החיים, לא ידעו בצרת לבו אשר חרפוהו כל היום ומן הפגעים אשר על כל צעד וצער -