Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 22

ממזרח ומלערב 22 אבל שמעתי משי תלמידיו מתקשו וגבורתו בחכמות העולם. באמונה ובגאון יכשרו כי-היה בקי בחכמת החשבון והמדידה והניתוח והתכונה וחכמת המבע, וכבר עלה במחשבה לשניו לכתוב משר על כל אלה, וגם התחיל במלאכה הזאת אכן שסקה יען שבתיך כך יצא לאור משר .הברית* וראה שהמלאכה כבר נעשית ולא נשאר לו כי אם לשבחו ולרוממו ולהעיר את תלמידיו שיהגה בו כל מי שירצה למלאות ידיו בחבטות שונות, ואחר מתלמידיו האחרונים הרב רבי יעקב צבי שלייסיג כשר לי כי שעם אחת היה הדביר ממעלת חכמי השהילוסושיא בזמנו, ואמר הרב רמים אל כל העומדים לשניו אלה השהילומושים יבאו כלם ויתחרו בי, אם לא אראם כי עליתי על בלם בחכמה הזאת. והנה אודה ולא אבוש כי אין כדאי להכניס ראשי בין ההרים הגדולים האלה ולהכריע אם אמת נכון הדבר כי כל השילוסושים בזמנו: קאנט, פיכטע והעגעל, וחבריהם ותלמידיהם אך כקלישת השום היו נגד הגאון חתם פושר או אם מחשבתו הזאת היחה רק בדמיונו, יהיה כן או יהיה בן, על כל שנים אחת נוכל לששוט מזה כי יקר היה בעיניו ערך החכמה, בי אין בטבע האדם להשתבח בידיעת איזו חכמה מן החכמות או בכלן אם איננו ממוקיריהן ומכבדיהן, כי איך יבלה זמנו לבטלה בדבר אשר נבזה■ ונמאס בעיניו ואולם אם באמת היה מוקיר את החכמה ולמדה וחקרה, מאד אתמה איך בענין הזה היתר. עינו צרה בתלמידים! איך ידבר סרה לשניהם ויזהירם מגשת אל דבר אשר הוא עצמו יכברהו והקדיש חלק מזמנו לבא עד תכונתו? אבל הוא הדבר אשר דברתי. לא היתה לו החכמה מצד עצבה שנואת נפשו, בי אם מצד התולדות אשר לשי דעתו יצאו ממנה בקש הרחקתה. הוא ראה נם ידע את החליפות הגדולות אשר נעשו במנהגי ישראל הישנים. ראה כי סובב סובב הולך רוח חדש בקרב אומתנו אשר לא שערוהו אבותיו ואבות אבותיו, אף ראה כי לרוב נסבו כל אלה משוחרי ההשכלה ומאנשים אשר בתאוה יבקשו החכמות והיתה החכמה בעיניו סכנה לדת ויראת אלהים, לזאת גזר בליון חרוץ על החכמות בכללן, ובחר להקריבן קרבן עם כל תועליותיהן מאשר י_ותר על מנהג קטן ישן אחד ושסך את הילד עם טי הרחצה. אמנם כבר אמרתי פעם, כי זה האיש הגדול רק בעזוז קנאתו ויותר עוד בבטחונו המדומה בכח מעשיו שגה ברואה, שק שליליה, הוא האמין וחשב בתימת לבו כי בחזקת יד יעוז על הזמן ורוחו אבל שכח כי אך שוא מלחמת אדם נגד שטף הזמן ולעצרו כל ידים תרפינה. יותר ממנו הכירו זאת רבים מתלמידיו הנבונים הכירו כי בזמנו מי שאיי לו א־^א תורה והוא נעור וריק מכל דבר חכמת בינה לא יצלח בדרך חייהו, ועל כן בקשת רבם להתרחק מן המדעים מכל וכל היתד. בעיניהם דבר אשר אי אפשר לקבלו לא יהיה ולא יקום. ומה היתה אחרית אלה? כי עם שהיו סרים למשמעתו בכל דבר והיה להם דברו כדבר אלהים, אך בדבר הזה סרו רבים מדרכו ועברו על האיסור אשר נטל עליהם, הן אמנם בגלוי השתמרו מלעבור על ' פצותו ממוראו עליהם אבל עברו ועברו בסתר, ולפי דעתי היה זה לתלמידים \ לנזק בבחינת מוסרם כי כחשו ברבם, שחתו בריא האמת ולמדו לשונם 1