Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 21

21 לתולדות הגאון רבי משה סופר. נם נגידיו והנעלים בעשרם בית תפלה מיוחד אשר נוהגים בו כסדר בית הכנסת הגדול בעיר וויען ככל משפטיו וחקותיו, פדר אשר הרב חשבו כחקת העמים ובכן הויזו ממקומם יותר מעוקץ אחד מן המנהגים הישגים והעמידו להם מטיפים אשר דרשו בשפת אשכנז שנואת נפשו ולפי דרך הרוח השורר עתה בזמננו *) אני חושב ברור אילו היה הגאון רבי משה סופר חי עמנו בדור הזה היה מורה על שנגתו ועוזב קנאתו והיה אוסר אך בשוא נתעה האמנתי אשר דמיתי לעכב נלנל העת בהליכתו, עתה ידעתי כי אין האדם יכול לדין עם מי שתקיף ומי זה תקיף מרוח הזמן ההולך תמיד לפנים ולא לאחור. ובאמת עודו בחיים חייתו בסוף שנותיו ראה בלבו כי רפתה ידו נגד חזקת,יד הזמן, והבין כי כחו ועצם ידו לא יצלחו,ולא יעשו פרי. למען הקם מועצותיו לשמור על קיום' כל מנהג ומנהג כקטן כגדול חפש בלבו קנאה גדולה ננד המדעים החצונים בראותו כי אלה המשנים והמחדשים אשר בחרו להם מנהגים חדשים בישראל לרוב היו אנשי חכמות לכן חשב כי החכמה והמדע סבה להפרת תורה ומנהגי קדמוניני. אין הפה יכול לדבר מה עזה היתה איבתו אל החכמות והמדעים החיצונים. נם ימוד לשונות' זרות תועבה היה לו, ויאפר באיסור חמור על תלמידיו הקריאה בספרי אשכנז, ואף כי ללכת אל בתי* ספר שלהם אל הנימנזיאום או האוניווערויטאט ללמוד תורת החכמות, ועוד במצותו האחרונה הזהיר את בניג! בספרי רמ*ד אל תשלחו יד. ואף לבנותיו צוה שלא יעסקו בספרי אשכנז בלתי אם הם כתובים בגופן שלנו. וכן בצואתו אל בני קהלתו צוה, שלא יקבלו אחריו איש ממלא מקומו אשר לו יד בספרי *מינות ואשר ידרוש בלשון לאומים. מכל זה יבין המשכיל שתים: אחת כי לפי דעתו ההגות בחכמות מביאה תחילה לידי רפיון בלמוד התורה ולבסוף לידי חפץ לעשות שנויים במנהגים בדת. השנית: היה כל ישעו וכל חפצו לנדל בישיבתו דור הרחוקים מחכמה ומדעי תבל אשר ילכו בעקבותיו והחזיקו כל ישן אשר נושן בארץ. אמנם הימים ידברו ורוב שנים יודיעונו כי זאת וזאת לא עלו בידו, והתלמידים אשר הפקידם לשומרים לשוא שקדו כי אפס כחם לכלוא את רוח הזמן. הנה רוב תלמידיו הלכו אחרי עצתו בעינים סגורות לא למדו חכמה לא בקשו מדע ולא שחרו תושיה ורבים מהם בקנאתם עור הוסיפו. אמנם אם הוא בעצמו לא ידע ערך ההכמה ולא הבין בלבו כי כחלי פז הן לתורה וטגן להולכי תם בדרכיה, לא נדע ולא נוכל לשפוט מהטון כתביו, *) בשנת תרכ״א הוכרו יחדו מספר בעלי בתים מן המשכילים ויסדו להם נית תפלה כמשפט זמננו. וכאשר שנים אחר וח חיו לעדה מיוחדת, וח ריח אחרי מות הרב רבי אש״ב סופר, ולעת עתה הרב והמטיף בערה החדשה הזאת אחד מתלמידי הרב הותיק דרשן מפואר מו*ה יהודה דאוויד, ויהי בשנת תרכ׳ה כראות ראשי הקהלח הישנה כי זנרך הזמן הוא להחזיק אגודתם שיהיה גם לח מגיד ודורש בלשון אשכנז קבלו עליהם למגיד את הרב רבי פייש סישמאנן, אשר דרש בבית תפלה אשר הכינו האורטורוקסים לתכלית הזאת בשנת חר'מ נתבטל גם זח ופ׳ב היתח לשתי קהלות אורטודוקסים ומשכילים. זח כמו שחי שנים ועוד החלו החדשים לבנות היכל מפואר ויהי חגוכו סוף שנת תרנ״ד. על דבר קורות הבנין הזח עיין במ׳ע נייאציינז משנת 1899 נום. 43. -