Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 20

ממזרח וממערב. 20 התנאים והאפוראים פעולם ולפה נגרע*) ועל כן זה הוא אשר נחפה פאר על הגאון הזה אשר לא הפליא כין פנהג לפגהנ ועל כלם היה אופר פנהג ישראל תורה! ולעתים הפרע על ידי זה השלום בין אחים. בא ויאה בתשובותיו בהרבה פקופות פה גדולה ונכבדה היתה בעיניו פעלת השלום עד כי כתב לאחד פשואליו: פרוד הלבבות מחלקת, וזה שטן הפרקד יותר פשעטנז (או׳ח סי׳ ט׳ז), הנה טוותר על איסור שעטנז פפני השלום איך לא רצה לוותר על מנהג קל שבקלים ולא ירא ספני המחלוקת. בעיני נראה זה כננוד גדול בתכונת נפשו אשר לא אדע לו פשר דבר. חכם גדול היה האיש הזה.בחכםת התורה שבעל פה אשר לא רבים היו ברורות האחרונים אך חכמה אחת חסרה לו והיא חבטת החכם הרואה את הנולד. זאת החכמה נתעלמה סמנו יען כי ראשו ורובו היה שקועים באמונתו כי לסעסד אשר עפדו עליו סנהני ישדאל.עד זמנו לא יהיה חליפות וצבא לעולם, וחזק בטחונו במחשבות לבו אשר חשב כי בקשה רוחו ובחזקת קנאתו תעוז ידו ותרום ימינו על. בל המתעוררים להחזיק ברוח החדשה אשר עברה ותטהר ארץ ממנהגים לא טובים בעיני הדורות החדשים וממשפטים אשר לא יסבלם זמננו. הנה באחד ממכתביו אשר כתב אל אחד הרבנים אשר היה אתו בקושרים נגד המשתדלים לחדש ולשנות קצת מנהגים, הודיע דעתו ואמר בי מן הדין אין צורך להשיב על דבריהם ,שאלף ביוצא בהם יאבדו ואף עוקץ אחד ממנהגי ישראל לא יזוז ממקומו מכל מקום מה דאפשר למעט בניסא עדיף*. ואמנם מי יגלה העפר מעיניו וראה בי קורי עכביש היה מבטחו ולא ראה האותיות לאחור, יראה כי תוחלתו נכזבה והנם המקווה לא בא, יראה כי עתה אחרי עבור חצי שנות מאה מעת הפרת מארץ החיים בבר עז מבטחו היה לאל, ורבים מהטגהנים אשר עליהם היה מר צורח בטלו ואין עוד זכר לסו כמעט ברוב הקהלות במדינותינו, והנס והאות והמופת כי אף עוקץ אחד מהם לא יזוז ממקומו לא באו ולא נתאמתו, בתי כנסיות כדמות אשר יסדו והבינו המחדשים והטשנים ביטים ההם, אשר היו בעיניו בבתי במות הבעל, בתים לפח ולמוקש לבית ישראל הלא נתפשטו היום במלא רחב כל הארץ ואיה איפוא נבואתו, ותקותו טי ישורנה? הנה אחת אשר תעב ושנא תכלית שנאה הלא היתד. הדרשה בבתי כנסיות לפני העם בלשון צחה ונקיה במליצה אשכנזית אשר עליהם אמר שהם כותבי פלסתר קוראים בספרים חיצונים הלועזים בלע״ז כי אסור לקבל תורה מפיהם [והמעטידם] כמעמיד אשרה בהיכל ה׳(חו״ט סי׳ קציז), ומי הניד לו כי לא יארכו השנים, .והנה העיר אשר הוא היה עומד שם לשרת לפני ה׳, וריש תוכחת מוסריו ודברים טובים ונחומים לעם ה׳, הנה במקום הזה עצמו עמד דרשן ומוכיח אשר הטף הטיף לעם הזה בלשון אשכנז צחה וברה כדרך המטיפים החדשים (הוא הרב הדרשן פישמאנן). ויותר מזה^בי לא עברו שנים הרבה אחרי מותו ויסדו המשכילים בעם והם י) עיין מה שכתבתי על אודות המנהגים בספרי ,דור דור ורוושיו׳ חיב *ד 68 ושם •הארכתי בראיות על מש׳ב סח. *