Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 19

19 לתולדות הגאון רבי משה סופר 1׳ידיו לקרב ולהתאזר חיל למלחמת הדת. אז החל רוח חדשה לפעם בקרב זב ץח קהלות ישראל בםדינות אשכנז ובתאוה עזה השתוקקו להביא סדרים בעבודת "? ■אלהים בבתי כנסיותיהם והקהלות הגדולות ראשונה יסעו להוציא התאוה?׳. זאת לפעולת אדם רעשו תקונים גדולים וקטנים בסנהגי בית הכנסת. והנה 3?י" .רגלי אלה השנוים סער ניול וחזק יעור סבין הרבנים. חבל רבנים לפי טדת ו;ו• הזסן הישן קנאו קנאת המנהגים הקרטונים והתקשרו יחד וכתבו שטנה על כל החדשות אשר נעשו בארץ ואשר הקהלות עוד יזמו לעשות במנהגים. זי׳ אלה הקנאים לא הבדילו בין מנהגים אשר מוצאם ממקור התלמוד ובין 8ה מנהגים אשר אין להם שורש וענף בתלמוד, גם לא השגיחו אם בונת המחדשים "יי לפרוק עול מעליהם ולעבור בשאט נפש על דברי קדטונינו או אם כונתם 'י' לשם שמים, וכל אשר השתדלו לשנות ולהעביר קצת מנהגים בבתי כנסיות י' לא היתד. רק יען בי לפי דעתם, אינם נאותים לפי רוח זמנם ומקומם ולפי 'ה הטעם השורר, והיה חפצם ליסד חדשים אשר לסי מחשבתם טובים ונאים וה מהראשונים, ונותנים פאר וכבוד לעבודת אלהים בקרבנו ולגול מעלינו חרפת ת׳ הגוים הטלעיגים עלינו ומחרפים אותנו על אודות אי סדרים אשר משלו'בעת יח ההיא בבתי כנסיותינו. והנה אמת הדבר כי לא כל הרבנים הישנים הלכו בקנאתם עד קצה הגבול, 'ה ואם הקפידו, הקפידו רק על מנהגים אשר יש להם מקור נאמן ואינם מנהגים *ל של שטות, אבל היו רבים אשר לא אל טיבו של המנהג התבוננו, רק בגלל ישנו הצדיקוהו קדש. מן הרבנים בזמן ההוא אשר קנאו קנאת המנהגים ביתר עז ׳ר היה הגאון רבי משה סופר. והוא העמיד הכלל: החדש אסור מן התורה בכל 'ה מקום (חים או*ח סימן ניח), והיה תלמוד ערוך בפיו מאן חשוב ומאן ספון 1•י1 יעקור מנהג ישראל אפילו עדקתא דטסנאי (שם סימן י*ח), ומה היה ערך 'ם המנהגים אשר עליהם נתן נפשו? אם נתבונן בקצתם אשר עליהם רבו והיה יי הוא. טגן בעדם וקדשו מלחמה בגללם הלא כמעט רובם לא היו שוים יי שיתקוטטו בעבורם אף רגע אחד. בא וראה כמה היה מקפיד לעשות החוסה ה תחת כסת השמים לסימן שיתברכו ככוכבי השמים שאף לסי דעתו אין במנהג א הזה צד דין ודת ולא טעם מושכל (ח*ס אהע*ז ח״א סימן צ*ט) ובכל זאת ח לא היה לו לב להתיר הדבר בפרסום אחרי שראה שרוב הקהלות רוצים יי לבטל המנהג הזה. האמנם כי נתן טעם על קפידתו שאין לבטל מנהג ישראל א יהיה איזה שיהיה. וכתב שאין להלעיג על מנהגי ישראל שנעלם טעמם ממנו ב כי ממקור מים חיים הם נובעים ורגיל אני לומר כל המפקפק על נימוסים ם וטנהגיגו צריך בדיקה אחריו (שם אויח סיסן נ*א) ומפרש דבריו במקום אחר ה שאם נבוא להתיר דבר שהוא משום מנהג נבוא ונתיר לחלל שבת בפרהסיא נשם סימן קנ״ד). הן אמנם כי מבחינת מעמדו שעמד עליו שהוא מעמד י שורת הדין שקבעו בתלמוד והחזיקוה חכמי ישראל הראשונים משפטיו צודקים מצד, הלא כלם פה אחד אמת מנהג ישראל תורה, מנהג עוקר הלכה, אבל אין כל מנהג בכלל הזה ובסרט מנהג הנהוג בעם שאינו לגדר ום הדת אלא הוא מנהג בבחינת התואר החיצוני של איזה דבר אף שהוא דבר יתי, מנהג כזה יכולים לבטלו ולשנות התואר כרצונם ואף כן עשו קדמונינו 1