Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 18

ממזרח וממערב 18 ועל ידו, סי מן הנבונים לא ידע כי כל אלה דברי חלומות הם ושקר וכזב אולם מה שארצה'לדבר עליו ולספר פה על א-דותיו הוא התיחסותו להרוח החדשה, אשר התפשטה בעת ההיא בפלא רוחב כל הארץ, ועל קנאתו כאש אשר קנא והחזיק בפעוז כל פנהגי היהודים גדול או קטן ולהעביר טן האוב בל החדשות בדת פקרוב באו, ועל בקשתו העזה להעטיד תלפידים הרמ־ ולחנכם על פי דרכו להגדיל ולרופם דור רבנים כרצוט ולפי טדת חסידותו. ך זה הדבר אשר בפשך זפן לא כביר דבקה נפשו פאר בקנאה כאש ב בעניני הדת הוא בעיני פן הדברים אשר האפונה בם רחוקה פשכל הישר, א בי אם נתבונן בפבוקשיו ובפטרה אשר אליה היה נושא את נפשו יקשה ב עלינו להאטין כי היה רם*ם איש אשר בטבעו ותכונתו היתה לו נטיה לפדר,ל הקנאה, אשר הכל יודעים וגם הוא היה יודע כי היא פדה הפביאה לידי ל פריבה ופעוררת טדגים. טדבריו בעצפו ידענו כי פנעוריו לא היתה לי,1 תשוקה אחרת כי אם להתב-דד בפועדיו,־ לשבת בשבת תחכפוני על התורה ה ועל העבודה, להתרחק טתענוגות בני אדם וטכל שכיות החפדה הפעבירוה ם אח האדם על דעת קונו, ואף לא היה דבר רע בעיניו טלהתפכר לרבנות, הו והוא. עצפו יספר כי אחרי בואו בברית הנשואין עם אשתו הראשונה הצליח הו הי דרכו וחפצו לשבת בשלות השקט בבית גיסו בפראסניטץ אשר עליו היו כל טחפוריו בהגותו בתורה יוטם ולילה ולא היה צריך לקבל רבנו ה ןא בעד אגורת כסף ובכר לחם, ויספר עוד, כי אחרי אשר פתאום נהפך על ש, גיסו גלגל הפגעים וירד טגכסיו לאין פרפא, ובעבור זה גם עליו עבר בוס הן כי נסתפו טעינות פרנסתו ובא עליו הטחסור כאיש פגן, גם אז היה נבחר הי לו ללפוד איזו אוטנות להחיות את נפשו פלהשתפש בכתרה של תורה ולבקש רבנות, ואף באהבה ובנפש חפצה היה פוציא פחשבתו הזאה דע לפעולת אדם ולא הבין בלבבו בי בבר אחר הםועדץ ללטוד טלאכת ירי□ הג ־־ כי בן שלשים שנה היה אז. אבן נגד תשוקת לבו נפל שדוד תחת יד הן, האונס אשר אנסוהו הפגעים וקבל רבנות באחת הקהלות שבפדינה שי פעהרען,) ועתה לא יעלה על הדעת כי איש אשר לו חפצי לב וטטרוה תר כאלה היה איש קנא בטבעו פבקש תואנות ורודף ריב ופדון. ועל כן הפלא הזן ופלא הוא בעיני בעת אראה כי זה אשר כל ישעו וכל חפצו רק לשבח לא בסתר אהלה של תורה ויטאם ברבנות ורק אחרי שאנסוהו פגעי עתותיו לב, נכנע תחת עול סבלה, כטעט שעבר על חק שחקק לו פיפי בתורותיו ויצא יחי טפסגר בדידותו ויתפבר לרבנות תועבת נפשו, הנה כבר נראהו פתערב בריב :י לא לו ויהיה חלקו בין עורבי טלחפה בעת ההוא בין הפשכילים והרבנים וםנ בין הדור הישן והדור החדש, עד בי לא ארכו השנים ויתיצב בראש הפערבה שא ויהיה הטגהיג לשאר הרבנים חבריו בדעות. (ש! בראשית הפאה הנוכחית (לטה״ג) כבר פצא הרב רט׳יס תואנה ללסד שוו צוד ■זלג תדו יתי *) כבר אמרנו בי חקחלח חואשונח אשר חיח נח רב אניד חיחח חעיר •אראסניסץ נמעחרען ושם היה מאושר, ני זאת חקחלח נהגה לו פרנסתו נרווה והספיקה ישיבה גדולה. ונהיותו אניד וריס בפ*נ חיה רגיל לספר ששנות שבתו בשטראסניטץ חיו היותר קאושרוח נימי חייו.