Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 13

13 ממזרח וממערב גם מהם יש המתמרמרים אל הגסיונות להרחיב שפתנו, לרננה ולעבדה, נם בין פרחי הסופרים יש הנותנים לנו .לקח טוב", אשר שמענוהו אלפי פעמים מפי ישישי הסופרים, כי חובה קדושה מוטלת עלינו לכתוב דוקא ורק בלשון הכתוב ולהשתמש רק בסגנון המליצי, נם בדברים פשוטים ועניני חול שבשוק החיים, כאשר היו כותבים בימים הטובים והמאושרים של המאספים וכוכבי יצחק, ופרחי הסופרים הארה בעצמם לא יזוזו מדרך .בעלי הלשון• המהוללים, כי הדרך הזה סלול, קדוש ועתיק והבתבן, שהונו הרוחני עולה לפרוטות אחדות וכשרונו שוה נם פחות מזר, ירוץ בו. החכם הרברט ספנסר משוה את מוח האדם אל מנים ומיתריו; החכם תן המשיל את מוח האדם לבית-דפוס אשר יכינו בו פתוחים(8־>011!01) לאין מספר והחוקר מ. נויא — 6113-311 — מדמה את מוח האדם לפונונרף. אם נבוא לערוך דמות למוח הסופר העברי ט״בעלי הלשון• הידועים נמשילהו לקופסה מלאה נזרי פסוקים כתובים על פסי נייר המעורבים ומטורפים זה בזה כבקלפי. ובשעה שסופר תנכי כזה כותב איזה דבר, קדש או הול, יקמוט את מצחו ואוצר לקוטי הפסוקים והמליצות אשר הוכנו במוחו מאתמול ןפתח והפסוקים הולכים, נמשכים ונגררים זה אחר זה וגררה מכונית זו נקראת בפי הסופרים מפין הזה בשם עבודה ספרותית. אך אם בדורנו ישנם עוד קוראים, וגם מספרם לא רב, היכולים למצא טעם וריח בערב רב של מליצות בלולות וקשות וקבתם מעכלת את המזון הספרותי הגם שאינו מתובל ומפולפל כלל, יש תקוה כי יבוא יום ולכל הקוראים העברים תהיינה תביעות אחרות לגמרה מהספרות בכלל והסופר בפרט. דור דור וסופייו דור דור וסגנונו. הסגנון שהיה כשר וישר אתמול פג טעמו ונמר ריחו היום. הסופרים המחדשים, ביחוד בא*י, יודעים כי אחת בעט ואחת בלב, כי קצר כחם להגות כמו בשפת עבר את כל מראה עיניהם, משמע אזנם וכל העולה על רוחם, לכן יתאמצו להרחיב את השפה העברית, להעשירה ולהאדירה כל אחד על פי דרכו, יכלתו, ידיעותיו ועל פי טעמו וחושו הבלשני המיוחד. אין כל ספק כי לא כל הדרכים של הסופרים האלה נכונים ולא כל חדושיהם טובים ואמתים, אך רצונם העז לקרוא את כל דבר.בשמו הנאה לו, מגמתם לכתוב עברית קלה ופשוטה, שאיפתם להסביר ולהטעים את הענין אשר המה עומדים בו לבל .יגלו בו פנים שלא כהלכה ולבל ישאירו מקום לטעות, כל אלה בוראים להסופרים ממין הזה ניב שפתים מיוחד, בי רעיונו של הסופר מבקש לו תמיד לבוש במה שיוכל להראות בכל קומתו לעין אחרים, ואם הסופר מתיגע להלביש את רעיונותיו ומושגיו בגדים שאינם שאולים מאחרים ושאינם תפורים לפי הגזרה העתיקה, כי אם בגדים משלו, את אשר הכין בעצמו, ילבישם ועל פי גזרה חדשה, אשר בדה מלבו תפרם — אם כזאת יעשה הסופר יביא רק טוב וברכה לספרותנו החדשה, החסרה סופרים מקוריים אשר סגנונם עומד ברשות עצמם. את הטוב נקבל מפופתים כאלה ואת הרע לא נקבל. לא כן הסופרים התנכיים המתנגדים לכל חדוש בשפתנו ודבקים בסגנון .בעלידלשון• העתיק, המה