Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 8

ממזרח וממערב 8 וכל מכתבי־עתנו יפזרו לך מלוא חפנים תהלה, _גם בשם סופר טהיר וחכם יקראוך אף כי בקושי תקרא עברית. אך בשעה ומקום שיש לעמנו או לספרותנו צורך בנדיבים, בעוסקים בצרכי צבור בדעה צלולה, באהבה רבה, בלא נטיה ופניה, בלי רעש ושאון, ומתי אין צורך בהם, — והנה מכל הקהל הגדול הזה, אשר אנחנו מתהללים בהם, ישארו אך אחדים אשר לא לשוא יקראו בשם הגדול .נדיב• או •עוסק בצרכי צבור* והשאר קשים לעמנו כספחת, והתהלה אשר ישמיעו באזניהם היא לעג מר לענותגו. 1 וזי היהודי הוא תמיד במצב היקיצה, ההתעוררות וההתרגשות וכלו אומר תנועה ותנודה. העברי ממעיט לישון מכל בן עם אחר וגם כאשר יישן וינום הוא נים ולא נים וקול עלה נדף יעירהו ויחרידהו. כל בתי עקד הספרים ובתי המדרש אשר להעמיס סגורים משעה השמינית בערב על מסנר, בעוד אשר בבתי מדרשנו י^זמע קול למוד כל הלילה, ולא לבד הגדולים אבל גם ילדי ישראל הקטנים יקומו בראש אשמורת או יאחרו שבת בלילה על הגמרא או על ספר אחר, אם הוא כתוב מימין לשמאל או להפך; גם בעלי המלאכה והאומנים שבנו יגזלו שנתם מעיניהם בלילה ושקדו על מלאכתם ועבודתם יותר מחבריהם מבני העמים. והעברי הזה בעצמו, אשר לא ינום ולא יישן בעסקיו, בלמודיו, בעניניו ומלאכתו שהוא עוסק בהם — מתנמנם הוא תמיד בצרכי האומה, ובכל הנוגע לפפרותו ושפתו תרדמתו עמוקה ולא תעירהו משנתו הצבורית הזאת אף אם תנה באצבע צררה עד צבותה, ואף אם תרים כשופר קולך לקרוא במלוא גרונך "פלשתים עליך ישראל• עד כלות כחותיך. מכל הדברים האמורים למעלה הננו רואים כי אפון ישראל היותר גדול ומומו היותר מרגש הוא אי־שווי משקלו הרוחני, התרחקותו תמיד לאחת הקצוות, עלותו לשמים וירידתו לעפי־. היהודי לא י הלוך על דרכי החיים ואינו מטפס ועולה בסולם מצב החברה, כי הכל יעשה בקפיצה, בדלוג, בטיסה ומעוף. כן הוא העברי בלמודו, במסחרו ובמלאכתו ובכל אשר הוא עושה וחושב. לכן נחשוב כי עבודת ספרותנו העברית צריכה להיות מכונה להישרת המשקל הרוחני של עמנו, לפלוט הערכים והקצוות בישראל. וחלילה להפופרים החפצים בתקומת ישראל להעצים בעבודתם את אי-שווי המשקל אשר בתכונת רוח עמנו. החובלים והמלחים בראותם כי אניתם נכונה לטבע מכובד משאה אשר נצבר באחת מירכתיה ימהרו להרים המשא ממקום זה ולחלקו בערכים ידועים במלא רוחב האניה וארכה, לבל תרד תהומות. המכונן בראותו כי הקיטור נקבץ במכינה אשר הוא מפקד עליה במתכונת רבה יפתח דלת קטנה להוציא את הקיטור לבל יבקע הדוד. הרופא אשר עינו פקוחה על החולה ידאג לו לבל יגדל אחד מאבריו על חשבון רעהו. וזאת צריכה להיות גם תעודת ספרותנו, לפחת נשמה ורוח חיים בכל אברי גוף עמנו, לחלק את הבחות המניעים בכל חלקיו וקצותיו ולבלי הגביר והעצים בו נטיה אחת, מגמה אחת על חשבון נטיות ומגמות אחרות.