Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 6

:7■ 1 'י "'־י׳ 4 ו .יי(!*יי'.|1.• . ממזרח וממערב 6 והגדול, הלמוד והמעשה של העטים האלה, וכל אשר יצא ממקורנו, מטעינו. ומקרבני נמאס ונבזה היה בעינינו וצא טמא אמרנו לו, כאלו היינו רק חמר־ אנשים, במקרה מקובצים, המוכן לקבל כל צורה בכל דפוס שיתנוהו. ואם עלה עלינו הרוח לשוב אל מקבת בור בקרנו הגנו מתכנסים וטתכוצים ך,חבא עמוק בחור צר, הרחק טאדם־התבל: הננו מבקשים את כל שבע החכמות באיזה ספר קדמון אשר מחברו היה גם בעתו וברות מן הנחשלים בדרך ההתפתחות, ושירה חרשה וחיה נחפש באיזה פזמון ישן נושן אשר ריח הרקבון נודף מבין שירותיו אשר למק היו, וטל תחיה — באבק דורות מני קדם השם מחנק לנפשנו. יקרה לנו מעט סכלות טעופשה משלנו ממלוא חפנים חכמה משיבת-רוח משל אחרים. - ההפכים בתכונת רוח עמנו הם כל כך מרובים וכל כך נכרים ובולטים לעין עד כי תמצא ידנו לאסוף אותם בכל אשר נפנה ככמהין ופטריות טבלי בל נקמות ויגיעה יתרה. ומסבת השניות והקיצוניות אשר בתכוגתנו הוכה בית ישראל לרסיסים ולשברים דקים מן הדקים. כל ישראל חברים וערבים זה בזה! ישראל הוא חטיבה אחת בעולם וגוי אחד בארץ! וכל אחד מאחינו רחוק מחבית מהלך ת״ק שנה. כל אחד מאחינו בונה בכלי מלאכתו המיוחדים לו לבדו. על פי תכניתו ותבניתו שהוא בוחר בהן, במה לעצמו והוא הוא הכהן, הוא נם הקרבן והוא בעצמו האלהים אשר אליו יעבוד ולו יקטיר קטרת. גם חכמי עמנו וראשיו האומרים וכותבים כי תעודת ישראל: להורות לכל האנושית, להטיף לקח לכל בני האדם ולעבוד בעד כל העמים והלשונות, — גם מורי• האנושית, ■נביאי־התבל האלה בעצמם ובכבודם בכל כונתם הטובה יקדישו בפעל את כחותיהם ועתותיהם רק לאיזו כתה קטנה, לאיזו מפלגה קרועה ושסועה בישראל ולכל העם עם כל מחסוריו וצרכיו החטריים והרוחניים המרובים לא ישימו לב כראוי. אנשים העובדים בעד כל חלקי עמנו, כל עניניו וקגיניו מעטים המה בהרבנו מאשר בכל עם ועם. בני עטנו מתנגדי המלחמה היותר גדולים, עד כי בצדק אמר חכם אחד, כי לולא העברים אשר השפעתם, בגלוי ובסתר, על אירופה רבה ועצומה, כי אז כבר שלפו העטים חרב מתערה וארצות המערב היו לשדה קטל. והנה ראה זה פלא: בני העם. שר־השלום הזה לוחמים, מתאבקים וטתננחים כל היום, אך במי ילחמו? האם נגד שוטנינו ואויבינו בנפש ילחמו, האם נגד המכשולים ואבני הנגף המונחים על דרך התפתחותגו הלאומית יתאזרו עוז. חלילה! חרב איש איש מאתנו ברעהו; וקמו אבותיבבנים, בנים באבותיהם, וביטלמה כל המלחמה התמידית הזאת? הטה לוחמים בחרף נפש בעד קוצו של יוד המוטל בספק, בעד צל עוף פורח וכלם יחד רודפים אחרי אבק נדף. לכן כל מעשינו לטובת האומה, גם אם נרבה ונאמץ כחותיגו, קטנים וזעירים, עוברים וחולפים, והדלות החמרית והרוחנית בפניה הנזעמים נשקפת ומצצת מכל פעלותינו, אם גם תוצאות מהן לעתידותינו כי כל פרוטה ופרוטה מכים ישראל לעבר פניה תלך ואחת לאחת לא תצטרף. כל מוח ומוח בעמנו חושב מחשבה אחרת ומתנגדת לרעותה.