Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 4

ממזרח ומטערב את כלליה וחוקיה. היהודי האירופי לא יובל גם להבין כי שפתנו העבריה מסוגלת לא רק לתפלות, יוצרות, סליחות ותחנות כיא גם לענינים אחרים. העברי הסלוסד מלחמה והוא לוחם כגבור משכיל בעד עניני העם, אשר הוא מתגורר בקרבו, אף אם לא ימנה בין אוסרי המלחמה ושריה, — אותו העברי בעצמו בהמשכו למערכת עמו ומולדתו ללחום מול הקמים עליהם ואחיו יעשוהו לשר וקצין, מוג לב הוא וירך נם את לב אחיו הגבורים וכל חכמתו, גבורתו ועצתו: להחבא, להשתמט או נם לנום מתוך המערכה ולנפול למחנה אויביהם. טטבעתו של יהודי כזה ארי מצד אחד ושפן מצד שני. אותו היהודי "החכם הכולל" אשר בדברו על אדות קיומו של איזה עם יחשוב אחד לאחד את כל חלקי הקיום, המעמידים ומקימים את העם הזה על רגליו ויוליכוהו קוממיות,'ולא ימנע מלחקור ולדרוש אחרי כל דבר הנוגע לחייו עד היסוד ויתבונן בשום לב ובעין פקוחה אל כל דבר המועיל או מזיק לתקומת עם זה מכל צדדיו, כי הויתו של אדם אחד מסובכה ומרכבה מאד אף כי הוית עם שלם אשר אין קץ להבחות הפועלים בו ומחוצה לו. ובבוא היהודי החכם הזה לדון בשאלת קיומנו ובנשאו מדברותיו על ישראל המפוזר ומפורד בעמים יאמין למצוא סבת גורלו המר באיזה דברים קלים ועוברים, באיזה מחרחרי ריב, באיזה כתבי פלסתר וכדומה. היהודי החכם הזה, אשר נוח לו באבדן רוח עמו ובבטול םכוי1 לעתיד יתמרמר בחמת רוחו אל כל בן בליעל הדובר סרה עלינו ויתנפל עליו בשצף קצף ובזה ידמה לתת תשועה לעמו. משל למה הדבר דוטח לאיש המובל, לא בחטאו, לבמת המטבח ופגע בו זבוב וישב על חוטמו, ובראות זאת אוהב ורע התמרמר אל הזבוב החצוף, המנקר בחוטם המוצא להורג וידיו אסורות, והוא ירטה שאם יגרש את הזבוב מעל פני העולה לגרדום יצילהו. פסיק ראשו ולא ישוך הזבוב את חוטמו! האם אין זה הגיוגך ״יהודי חכם!* רבותי, כל זמן אשר לא נלחום נגד הסבות העקריות והראשיות המעכבות את קיומנו, כל זמן אשר לא נבין יקרת ערך היסודות אשר מהם יכנה *עם בכלל ועמנו בפרט, שוא תשועתנו, ומלחמתנו עם צוררינו מיוחמת דון־קישוט היא המכלה כחותינו לריק ואמץ לבנו לבהלה. היהודי היודע להוקיר כראוי ערכה של חלוקת ה1בודה בין אישי האומה ויודע מה רב אסון החברה, אשר ,רצעניה אופים חלות ואופיר. תופרים נעלים*; היודע כי בכל חברה מתוקנה ומסודרה פונה איש אל עבודת/ מלאכתו וענינו על פי חנוכו, כשרונו והתפתחותו הגופנית והרוחנית, — העברי הזה בעצמו לא יבוש לאמת קבל עם, כי ׳'תשועת כל ישראל צפונה בהאכרות, ורק אז נפדה מכל צרותינו אם כלנו, בנערינו ובזקנינו, בחכמיגו ואמנינו נעבוד את האדמה ונשדד את תלמיד., ולא ישים אל^לבו חקי התפתחות כל העמים בכלל והתפתחות עמנו בפרט. אחד הסופרים היותר נודעים באירופה אומר : בן סורה־כפרי כי יהיה לכומר, בן שר העשרה לשר־טאה, בן החובש לרופא זה הו* חק קבוע בתולדות התפתחות בני האדם". זאת אנחנו רואים כי תבקע הביצה והמליטה אפרוח, אבל לא ראינו מעולם כי התרנגול תהפך עוד הפעם למצה, כן לא ראינו כי חברת האדם תשוב לאפני העבודה