Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 3

3 עמנו וספרותנו וסבין היטב מדוע ולמה ילהטו האשכנזים או הצרפתים בכל תקף ועז בעד לאומיותם ויגינו בהרף נפש על כל קניניה ונכסיה עד כי גם בעלי־השתוף שבהם יודעים להוקיר כראוי את עצמות לאומיותם,—אותו היהודי בעצטו בבואו לבקש עצה לתשועת ישראל יטצא כי רק אז נושע אם נתבולל בנוים אשר אנחנו יושבים בקרבם, אם נמחה את רשמי מטבעתנו העתיקה ונעשנה לאפיטון הנוח לקבל כל צורה .שיטביעו עליו בדפוס ברזל. אותו היהודי השומר, מפנק, מטפח ומחזק את נפש העם אשר אליו נלוה קובע הוא את נפש עמו, אשר על ברכיו נולד וביציאת נשמתו הוא רואה הצלתו. הביטו נא אל העברי אשר על העמים חכמתו, פרנסתו וגדולתו, עד כמה יתאמץ להדמות ולהתמשל אל בני הנכר אשר בקהלם יחד כבודו או אי-בבודו, עד כמה יתאמץ להראות תמיד כאיש זר לנפשו שאין בו מטרותיו, ממנהגיו, מנמוסיו וארחותיו של עצמו, ואחרי כל אלה מצוין ומסומן הוא בחברת הלועזים כמין בשאינו מינו כי גזעו ומוצאו טובעים עליו, למרות רצונו, חותם מיוחד והיהדות בולטת וצועקת ככרוכיא בכל הליכלתיו בקדש או בחול, בכל מדברותיו ושיחותיו בצבור או ביחיד, בכל תנועותיו ובכל אפני מחשבתו ודמיונו. זו היא השניות! ומה רבה רעתה: תמיד עליך לפחוד פן תחפש כגנב, פן יכירוך רואיך ויגרשוך מנום, פן יפול המסוה ויראו הפנים, פן יזקרע האפר מעל עיניך ויציץ העברי, פן יקראוך בשמך האמתי ולא הבדוי; תמיד עליך לפחוד פן תתמלט מפיך מלה משפת אמך ולאזני אחרים תגיע; המה, בני הנכר, שוחקים על משבתך ואתה אנום לשחוק אתם ולהגדיל מכלם לבל יכיריך. להיות ובלתי להיות בבת אחת— מה קשה ומה נורא הדבר! ובמצב כזה עומדים כעת הרוב היותר גדול של אחינו במערב אירופא. היהודי הוא רחמן בן רחמן ומרחם על כל הבריות אם גם צורריו ומנדיו המה ואף על עץ בלחמו יכפרו רחמיו. אם בקצוי ארץ ואיים רחוקים ילחץ איזה שבט, אם באחת מפנות אירופא רד&ה עול לאיש והרימו היהודים לראשונה קול צעקה ודרשו צדק ומשפט ומלאו פני מכה״ע אשר בידם מאמרים חריפים נגד הלוחצים ועושי העול וזרקו מרה בכל הרומס משפטי אנוש יהיה מי שיהיה. ואם אחיהם ברוטניא ישועו לעזרה על העול הנעשה להם לנגד השמש, על דמם השפוך וכבודם המחולל, ושמו אחינו, השולטים על דעת הקהל וקולם נשמע למרחוק, מחסום לפיהם ולפעמים יצדיקו את הדין על אחיהם האומללים הנצרפים בכור עוני ויתעלמו מבשרם. ואם ירים אחד מאחינו המערביים את קולו לדרוש משפט אחיו המדוכאים, והיה בעיני אחיו הנאורים כאיש שאינו בעל נמום ולא ידע לבחור עת לדבר ועת לחשות. העברי, יאמרו חוקרי-העמים, מוכשר לסגל לו תרבות כל עם ועם, לשון כל אומה ואומה ולהבין לרוח כל אחת ואחת מהן; ויש להם, להחוקרים האלה, על מה לפטוך, כי דבריהם נוסדים על מופתים חזקים לקוחים מדברי הימים ומהחיים בעצמם. אך מה .קשה להיהורי "הכולל* הזה לסגל לו את רוח עטו ותרבותו אם נם יחפוץ בזה. מה קשה ל״הלל-יכול* הזה להיות את אשר הנהו באטת. מה קשה "להסלון הלועזי החי* הזה לקלוט בתוכו גם את שפת עמי,