Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1895-01-01 · חוברת ג · p. Seite 2

ממזרח וממערב 2 ונצורות בעולם המדעים או לוחמים בנח עלומים בעד רעיון ודעה — משא נפשם ומושכים במדברותיהם הנמרצות, בגבורות לבם ועז דעתם המון אדם רב אחריהם. לא כן בקרב ישראל 1 זקני תלמידי חכמינו, נם אלה אשר לחמם נתן, מימיהם נאמנים וכל מחסוריהם על העדה, כיון שקפצה עליהם הזקנה מיד תכיר בהם רפיון וחולשה ונר אלהים לא ידלוק עוד על ראשם. אם תדבר אתם, ידברו רק על עצמם ופעולתם כמו הם ואפסס עוד. אם ידברו הזקנים האלה על אדות אחרים ורנזו והתקצפו על המלומדים החדשים מקרוב באו; על כל ספר חדש אשר יכתב במקצוע שעבדו המה יביטו כעל הסגת גבול וכע־* ירידה לחייהם, כי כל היום יעלו הזקנים האלה גרה מספריהם אשר כתבו לפנים מאין כח בהם לברוא חדשה במדע או בספרות. כל איש, שמוחו בריא, הרואה אח זקני תלמידי חכמינו, שהורגלו לשמוע חנף וחלקות — על הפרטים היוצאים מן הכלל אין אנכי מדבר בזה — בקצפם על כל דעה חדשה ושומע את תהלתש מפיהם כל היום, יתהלך עטהם כעם ילדים קטנים חולים שאין מרבים להתוכח ולריב אתם. המלחמה הפנימית והשניות שבנפש העברי מקלקלת את מכונת מוחו במשך שנות עבודה לא רבות. גלגלי המכונה הזאת, אמנם, עובדים במהירות, ברעש ובשאון, אך מרוב תנועתם והד־חפם לצד שכנגד תנועתם הטבעית יתקלקלו מהרה וישמיעו בלכתם קול חריקה ותנועתם הולכת, נחשלת ונמעטת ולבסוף נפסקת. ההפכים ברוח העברי הביאו גם את הסופרים הישרים בלבותם ומתונים בשקול דעתם ומשפטם לפרוד הדעות ולנינוד ההשקפות על דבר היהודים, כי כל אחד מהם 'התבונן לצד אחד שברוח היהודי! ועל פיהו גזר אוסר ויוציא משפט אם לשבט או לחסד. מר אמר חדא וסר אמר חדא ולא פליגי. כל אחר מהסופרים הנאמנים האלה את אשר ראה הגיד ועל פי מראה עיניו שפט. וכל אלה אשר התבוננו אל צד אחד מתכונת היהודי לא יכלו לעמוד על אופיו, כי היהודי הזה ״כשהוא יורד — ירד עד לעפר וכשהוא עולה—יעלה עד לשמים". העברי אם הוא.נתבע למשכן הוא נותן, ואם יתבע לענל — גם לזה יתן ולפעמים עוד הרבה יתר*. הקיצוניות הזאת היא עקר מחלתנו הלאומית והוא העורק היותר אנוש בגונו הננועץ ומוכה. אמנם כל כי׳י יוצר עלינו לא יצלח, כל כלי מפץ ומשחת אשר יעשו אחרים לא יכלונו, אך אנחנו בעצמנו מכלים את נפשנו ומאבדים לדעת את רוחנו; לא די לנו השניות שדבקה בנפשנו שלא באשמתנו, כי עוד נבקש להכותה לרסיסים נם בידינו, וידוע הוא כי גרעין כתות ושחוק לא יעשה פרי והיה לרקב, כי רק גרעין שלם ומוצק כחו בכליותיו; להפרות ולהצמיח. חכמים וחוקרים אשר למדו לדעת ארחות היהודי החליטו כי סגולת נפשו המיוחדת המבדלת אותו מכל העמים היא הכלליות (1גז5311זשזחם11). החכם היהודי, יאמרו, מקיף בשכלו בעת ובעונה אחת עגינים רבים ושונים, בסקירה אחת הוא רואה חזות-הכל ובתבונתו יבריח את כל העולם הגדול מן הקצה אל הקצה, והנה היהודי הכוללי הזה אשר עיניו משוטטות בכל, בבואו לחשוב מחשבות על קיום עמו הוא משתקע בקרן־צרה, מתעמק בפרט אחד וטלוא רוחב מבטו היא נקודה קטנה. אותו היהודי חכם־הטדינה היודע