Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. [Seite]

אכלרככד. •י• ' ץ גדע המית ניחרו־ן־אם!־ יקךן תפארת בית ב ר א ד ם קי ׳ נתש במערצה $זחת מפארותיו הנחמדות ו!עט יעליו.אבל וינון. כי נקטפה מפנו פתאם לפתע נפש עדינה ויקרה מאה יעלת־חן ורבת תפארת. חכמת־נשים, היא הגבירה פל^רא. אשת הגביר האדיר ה׳ 'לעז$ן ב ר ד 0 ק י נ־י. - -בטרם תמלאינה לה שלשים וארבע שנה כבה נר חייה פתאם. עומם אור הלרה. ותהי לשלל בידי מחלתה האנושה. — בברלין ׳ במקום קותה העדינה והענוגה למצוא לה רפאות תעלה, •שמה עלה פתאם הכורת עליה. ובידי חכמי רופאיה נפחה נפשה ואיננה. - לא הועיל הון ביום עברה. וכל אנקות לב מכבדה ומעריציה. כל ךמע1ת •עיני דורשי שלומה יחד עם כל מעשי צדקות בעלה ורבבות חסדיו, לא יבלו חציל. לא יכלו הפיל טרף משני המות האכזרי. הה! קדר היום פתאם בצהרים. ובטרם נתבונן וחושך וצלמות מסביב. רבות בנות עשו חיל. היו לנס בחכמת לבבן, אבל העדינה והיקרה ■הזאת עלתה על כלנה. כי היא ידעה ותבן לשונות רבות ושונות וכל רז בספרותן לא אנם'לה. וכל שומעי דבריה השתוממו לעוצם חכמתה ודעתה. - •מפנינים יקרו כל אמריה ופיה היה כמעין נובע דעת והשכל׳ ואין דבר אשר •נעלם ממנה ואשר לא ידעה להטיף אמריה עליו בחן וכשרון רב. - שרים ראוה ויאשרוה׳ רחני ארץ ויהללוה. ואחת דברו׳ כי שרתי היא הבנות. נכרת {שים ואשת*־ חן אשר כל כבודה פנימה ואין חקרייל;קךה. אשת־חן וכבוד ורבת דעת, אשר יכלה לענוד פאר לביתה* להיות לבית *מועד נם לכל •אנשי המעלה וחכמי לבי ולהתנוסם בו ברוב לקחה ודעתה. ופתאם לפתע בז נזרה. קמלהודה. השללה לארץ עטרת תפארתה. ואיננה 1 הה1 לא?יב־ חלדה ולדמי־ימיה לקחה מארץ החיים. הניף המות פתאם לפתע החרמש עליה ועל עפר נחת הכלז - בלי.מקים נועה. לא חשב אנוש מראש כי קרב קצה׳ ובביום־ עברות כן נערמו פתאם ענני־זעם על ראשנו. {תלה עלינו חמת שדי כמו רגע. ונהי כנדהמים ללנו. - ניא־;גון היא התלל הלזו . .עמק־הלכי.' ולב מי לא נשבר בקרבו פעם בימי חיי דגלו, לא נשמע קול אנחותיו במרירות ולא נתבו דמעות עיניו על לחייו? אבל זה אשר פתאם לפתע יבואנו אידו, הוא יחוש עניו בנפשו