Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 7

ז תחת הבקרת - " ־ י/ ־יראנו לנו להשביענו נעימית נצח. ואני משוה ננד עיני את הלשם העז אשר עשי -דברי אניותינו בעירנו. ואיך התקנאו בירכנו כל יושבי עירנו. — אבל עד טהרה לבש רוחנו העלז קדרות. גולים לאלפים מלאו את העיר הזאת. הועד לא יכל לשאת את הוצאות ההמון הרב והעצום אשר רבים ממנו לבשו -נאות כמדם ובחזק ותקף דרשו לשלחם הלאה. יע׳ב הלך הועד קרי עם כל אלפי האמללים אשר נקבצו ובאו הנה. והנה פה החל שמשנו לבוא. שאלנו איה הבאראן או צירו ונהיה לשחוק -זללעג• רבים הוכחו לדעת כי תקית שוא היא להשיג עזר ותמיכה נאמנה. ורבים ראנודתנו נחמו על נסיעתם ויתלוננו עלי נהתעותי אותם נשוא נתעה כי על חשבון הנדיב יוציאינו לארגענטינא. כספנו המעט אזל טצלחתנו והרעב החל לשלוח מנפותיו ללבנו. סדי יום ביומו דפקנו •על פתחי הועד וישיבו פנינו ריקם ויהי גורלנו יותר מר ורע מאשר בשבתנו בארצנו• — במעט מלים אספר לאדוני סוף כל הק־ות את אגודתנו. אחרי עבור ירח עמל בחסר ובכפן, אחרי מינו ראש ולענה — בא הנה ציר הכאראן דאות לשלחנו לארגענטינא. עים תנאים ידועים, יחד עם עוד שבעים גולים נדחים וישלח את רופאו לבחון ולבדוק אותנו לדעת אם מסוגלים אנחנו לעבודת האדמה. רנזור אצר כי שפונה גולים אשר לב חלש, להם שרירי ־ ידיהם רפים ואין צח במתניהם פסולים לעבודת האדמה ואכרות ואנכי נמניתי כין השמונה וימאן הציר לקחת אותנו אל־האניה אשר נפלגה היום לאינענטינא משאת נפשי.— מומי אשר היה לי למקור ששון לפני שנתים ימים כאשר פסלוני לעבודת הצבא — מומי זה — היה לי עתה לרועץ -זלכקור אסון. — חורת מות כסתר, את ם;י אלחנן וישח ראשו כנדהם מרוב שרעפיו בקרבו. נם רוחי נדכא בי, כי ננע עד נפשי גורל אלחנן אשר נדחף מרופא הבאראן כנצר נתעב. — מה תחשוב לעשות עתה? - שאלתי את אלחנן אחרי דומיה מ^שכה. — מה אעשה? .. טרם אדע נם אני.. אבל.. עור ־אנסה את ידי! בעירי הייתי ■סמרטוט אבל פה כמו ריח חדש בא בקרבי. עתה תבונתי תורני. כי אם אניח את ידי וגבר'אסוני ולי אשר, וילדים המחכים לעזרתי. לא! לא! התעורר פתאם אלחנן ויקם ברעש פכסאו. לא באנחת נפש ונאקה, ולא ברפיון ידים אכפר אולםשעי אשר חטאתי בנעורי. אבל לקרב אצא. מלחמה לי עם החיים להאנק ולהלחם אתם כל עוד נפשי בי. אפול חלל על במותיהם.' או אנצח ביד רמה. - אדם קל נראה על לחיי'אלחנן ומעיניו התמלטו זקים וכמעט לא הכרתיו. גיל כסלים שמחתי על התמורה החזקה שנענתה בעצב־ נפק זה־אחרי שפכו נפשו לפני. אחזתיו כידו ואחבקהו באהבד״הוא הבין לרעי וישמח נם הוא. — קבל ממני עזי מעט עד אשר תמצא את דרכיך׳ — התחננתי אל אלחנן. אבל ־הוא השיב את פני — לא בזאת אושע — קרא בחזקה — בזעת אפי אכונן ביתי ויוכח רופא הכאראן אם צדק במשפטו כי אינני מסוגל לעבודה. בקשתי את רעי החרש לבקרני במעוני. נתתי לו את כתבתי וברכתיו בבל ■ילב לעשות חיל ולצאת ממלחמתו נאזר בגבורה. וויניצא מנחס׳אב תר־נב. מ. קאמיאנסקי.