Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 5

<• תחת הבקרה בל השנה הייתי כא־ש אשר אין רוח חיים בו כאלו נקפאו כל מחשבות• בנקודה אהת באלו מתו כל חוש* בי מבלי יכלת חשוב מאומה מחוץ הנקודה הזאת: •איך ייבמה לצאת חפש*׳' ורק עתה אחרי בוא משאת נמשי התבוננת* וראיתי את הקרבנית אשר הקרבתי על מזבח חפשי. פתאום התעוררתי ונוכחתי כי בידי הצמת* לארץ ■היי• אבל הלחם בא אלי אחרי אשר אזלו השנים והתבונה באה בקרב* אחרי אשר אין להשיב את אשר כבר נעשה. — בצער ויגון הימים ינקפו וכן עירו עלי כל ימי ה&רף. נלאית* ונדכאת* מעני •יחם. כספי המעט עלה בתרו, חציו הוצאתי על בפר נפשי וחציו אבד בידי הלוים במשך שבת* בבסלונה, כי רבים יצאו לאמעריקא וכן מכה יד* ואפסה הקשיטח האחרונה מכיסי• נם מעיני הפרנסה של חותנתי תורכי מצוק העתים ומתוקף ההתחרות, אין יוצא ואין בא בחנותה וכבר היינו עליה למעמסה ותתאען באזנינו ותאיץ בנו לעזוב את ביתה ושולחנה, אבי גם הוא מטה ידו ויורש. פנית* כה ובה והנה בכל אשר אפנה רק בוקה זמבילקה לפני. עברו ימי ההג. האביב בא ואנכי לא נושעתי. — ה. בראשית ימי הקיץ הזה התגברה תנועת היציאה לארנענט־נא בעבור הרינה ■בכהנה ישראל, כי קם גואל ומושיע לעמנו הנדח, היא הנדיב הבא־־אן הירש אשר יילירה ןזקרא עתה צבי ישראל. — כל חנוני המט לנפול, כל איש כי ימוך ותשועתו ממנו רחוקה, כל נכה־ רוח יקשה־ יום התאוששו ויבטחו בהנדיב כי יוציאם סן המצר. בבית הכנסת התבוננו במזמית הנדיב, ויתחכמו לחקור בדבר היציאה. והבאראן הירש שיחם והגיונם כל היום.— בית הכנסת הוא בבית־מועד־לעם, אשר בו מקור חיי הרוח ונטיותיו שלי עמני. בו ישפטו שפט על נוי וממלכה ועל כל האדם יחד. ומשפט בית הכנסת •כשוך אחריו את לב העם. בבית הכנסת אשר בין שוחריו נמנית* נם אני, יצא משפט ליבים, כי ארנענטינא — ארץ ישראל שטה לעמנו היא, ובלבי חרצתי אז את משפטי כי בין היוצאים אהיה גם אני. בתור משכיל עירנו, השמעת* כפעם בפעם את כל לכתוב ב ד,צם י רה מטוב הארץ אשר באמעריקא התפנית ותמיד, אודה ולא אכחד. הוספת• משאת שוא מלבי, אשר לא עלתה גם על לב הסופרים היותר נלהבים. ולאכז לאט הייתי לראש המדברים ואחר• כן לראש היוצאים. בראשונה מאנה אשת* לשמוע אל חלומותי. אבל אחרי אשי רוח היציאה ציר בכנסיה את כל בגי עירנו וגם הסכמת הקהל באה עליה, רק אז הטתה אשתי ז*זן קשבת לאמרי פי ולמערכי לבבי. בירח ימים היעצו בני ביתי. וגם אמתי בתוכם׳ על צסונותינו י גפני וגמרו כי אנכי אפנה דרך לפניהם. בראשונה אצא אנכי לבדי וכאשר יוסד בארנענטינא ביתי בחסדי הנדיב. אז אחרי עבור שנה אחת יבואו גם אשתי וילדי אלי והותנתי נם היא אמרה למכור את חנותה ולצאת את שני בניר הנערים. עתה האמינה בי נם חיתנתי. כי חתנה הלא מראש החלוצים הוא ומשכיל אשר כל יכול ולנכון ימצא חן בעיני הבאראן. ובכן אנכי הסמרטוט נהייתי למרכז הראשי בין היוצאים ותל ש־בל פונים אליו. — , שני ירחים עשינו חוזה בסוד נועצים. בבקר בבקר ניהלנו ונתטדד להמתיק סיר.