Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 4

-4 ממזרח וממערב מראות בי בחורים בני עשרים שנה משתמטים ועוזבים את הארץ, ויתנבא כי בשנה הזאת יהיו נעלמים רבים ובסניד ראש הביע את צערו בבית הכנסת. — ה׳ עמכם, 'רבי פשר, — נחם אותו ר׳ עזריאל גזבר הקהלה — למה זר. תצטער? הלא בנך אלחנן נכר מצליח הוא כי עצמותיו שסו וחלש הוא כשמן, האותו יבחרו לאיש חיל? התלים עמך, ר פשה׳ האם אלחנן הנבור •היה איש־ח־ל? אכל אבי לא מצא נחומים בדבריו ויבן כ* אם תחסר מכסת הפקודים לצבא יסקר נם בנו החלש. ובכל זאת. רבי משר, — יעץ לו רבי פענדיל חשוך הבנים — היה נכון שכנך ישים על עיניו משק'פ;ם ׳ כ• חתן־לצבא שעיניו טרומית אין כל נופו צ-יך בדיקה. הלכתי עם אבי לדרוש ברופא העיר, שכר הרפי* נתת• לו מייאש. הרופא מדד את קומתי ואת חזי וכל מום שמצא בי הביא תקוה כלבי ואשמח על אידי, אבל עוד לא שקטתי. החילותי לענות את נפשי בסגופים ועניים שונים׳ אכלתי מעט ישבתי בצום וגזלתי שנה מעיני עד כי יבש כחרש כחי. כנה עברו ימי הקיץ וראשי עלי סחרחר ולבי חלל בקרבי. עברו ימי החג ונפשי נבהלה בזכרי ב• בעוד ירח וחצי יפילו עלי גורל. נ*רך לבי ויאושי גברו עלי כל כך, ער כי לא התבוננת* ולא שאלתי את נפשי, אולי טוב לי לעבוד בצבא ארבע שנים מאשר לאבד את כספי המעט ולחבל את נפשי גוי ורוחי גם יחד. כנלם בבלי רצון ודעת הייתי. היללות והאנחות. אשר הקיפוני וסכתי הממוני והשו את תבונתי . . . אלחנן נאלם ואחרי עבור רגעים אחדים שאף רוח ויוסף לספר : מרעי בגי גילי שמעתי כי בכסלונה יושב מומחה אשר רפא ירפא ממחלת עבודת הצבא. בלי חשוב מחשבות ומבלי הגד דבר לאשתי נסעתי כסלוגה . . . בבלי דעת מסרתי את נוי ונפשי לד,רופא החובש . . שכבת• למעצבה במכאובי בירח ימים ושבת• לביתי. אנשי ביתי מצאו את חידת נסיעתי, אבל לא דרשו ולא שאלו את ם* ונם תלונה לא עברו על פיהם. עוד כשבועים נשארו עד בוא יום פקודתי. הוספתי לענות ולסגף את נפשי ואנכי כבר הייתי לגל של עצמות. והנחבא היום הגדול והנורא. לא ארבה להג. כי אתה אדוני בן ארצי הנך וכבר ידעתי את אשר •חושו אמללים כמוני בהפקרם , בפיק ברכים הלכתי לבית אסף הצבא ובידים. רעדות ה1צאתי את תו נורלי מספר מאה ועשרים. באותו היום נתתי ע״י אבי לשר המחוז, היושב בין השופטים מנה ולרופא העיר מאתים. והמה בחנוני ויבקרוני דפסלוני. — שמחה וששון! אשתי, אכותי וכל בני משפחתי לבשו גיל. מבלי התבונן כי־ מכוס חדותם אשתה רק אני את קבעת התרעלה. ושמריה מה מרים! מתטציתם אשתה ואמצה כל ימי חלדי. — ד. אחרי אשר סר ממני פר המות, הייתי כשכור שלשה ימים ושלשה לילות. ישנתי כל הימים וכל הלילות עד אשר שב רוחי אלי. — לא עליכם ולא על בניכם לחוש את אשר חשתי ביום הרביעי אחרי צאת^ לחפש*. רק עתה החלותי להתכונן בכל אשר עבר עלי במשך השנה ורוחי נבקול• בקיבי. —