Mim-mizraḥ û-mim-maʿarāv · 1894-01-01 · חוברת ב · p. Seite 3

ממזרח וממערב 3 בעירנו התגורר ליטאי אחד אשר אטרו עליו כי בעל תירה ומשכיל הוא כאחר¬ וני נס •מזג טוב" לו והוא טשאיל סטריו לכל הדורש מטנו. טעם נשאני לכי ואבוא אליו לבקשו כי יתן לי מסטריו לקרוא בהם. דעתר לי. את הסטרים לא קראתי. אבל הייתי מתטאר בין חכירי• כי שיח ושיג לי עם הליטאי המשכיל. ובכן הייתי כעיני אחרים ואחרי כן גם כעיני למשכיל. כסטרי ההשכלה קראתי. לא לטען דעת ולהבין. רק למען היות משכיל. ע*כ היתד. קריאתי שטחית מבלי חקר דבר בעיון ובמחי לא נקלט מאומה. לו שאלוני אז: אל מה אשא נטשי ויזה היא המטרה אשר אליה בנמת טני — לא הייתי מוצא מענה בטי. אכל איש לא שאלני דבר וכלבי אמרתי שכך העולם נור.נ. בלי חשבון. בלי שים לב אל עתידותי *מחתי עתותי באסם מעשה. יום יום בקרתי כית הכנסת, אחרתי שבת לשמוע חדשות של רעות־רוח והבלי־שוא. בקרב הכירי הייתי מתהלל לשקר כהשכלתי, הגיתי ריק. רדסתי רוח והלכתי אחרי דו*הו. קראוני אז •נ ע ר ־ מ ש יי ושמי היה נאה לי. כי טני צמקו, תורתי היתה במעי וההשכלה על לשוני. ככה עכרו עלי כשנתים ימים בלי שים עכורה וכר פיון ידים. — והמלמדים השדכנים לא נלאו להציע באזני אכי שדונים שונים לבנו יקירו אשר סיר,ו הוא המדבר אליך כעת, ער שהקרה הו לסני שדוך הנון אשר •רות המקום ורוח הבריות נוחה הימנו*. הנערה מצאה חן כעיני כי היתד, יטת מראה ולבושה על טי המדד, ונם בעיני אבי היה מקובל ומרוצה השדון־ הזה. כי אכי הנערה המנוח היה ירא אלד,ים ושומר תורת אלד,ים. ובכן הייתי לחתן ואחרי עכור חצי שנה נכנסתי לחוסה וישמחו המחותנים ויעלוזו כגיל וחדור, מכלי שים על לב. כי חק עבודת הצבא יבקש ממני את נשיו. שלש שנים אכלתי איחתי על שולחן חותנתי האלמנה ובין כה הייתי אב לילדים שנים. אשתי עזרה מעט לאמה בחנותה ואנכי הלכתי בטל כל _ היום. ככל הסמוכים לשולחן חותניהם. או הייתי יושב כחבוק ידים כבית המדרש אר סשומט כצדי הרחובות. לכלות את העת הייתי קורא באזני השומעים חדשות וידיעות. ׳ העולם מם־ע העברים ועסקתי בדברים של מה בכך. מעט הנדר, שהיה לי נתתי בנשך "'על טי חוקי התשלוטים־לשעורים על טי סדר הטרשיות ולולא היתד, חותנתי אשת מדנים אשר תמיד הכעסתני תמרורים בתלונותיה. הייתי יכול לומר כי דשן חלק*. ~׳ ג. בעבור עלי שנת העשרים נהפך עלי הנלנל וכמו לפתע פתאום נטתח לנגדי־ השאול לבלעני. אבי קמט את מצחו ן:אנח, אמי בכתה במסתרים. אשתי מיללת מר. חותגתי אלה מלא פיה ותקלל את יום חתונתי ואנכי כצל נהלכתי כל היום. שנת ופקדתי לצבא באה! יום אחר יום. חדש אחר חדש והרעה הולכת וקרבה לבוא. אבי ידפוק כל היום על טתחי הנדיבים אשר הבטיחו לו להמליץ בעדי לטני רוטא העיר. הוא ככר כלה שארית כחו לבקש עזרה במה לקדם את טני הרעה. כי מסטר היוצאים לא מעריקא מעירנו בימי הקיץ ההוא הלך הלך ורב והמנוסה הזאת בלבלה את סחו וע־ניו כלו .! יוי